במסגרת ההסכם הלא חתום שחתמתי מולך יקום יקר שלי, אני התחייבתי לבוא לעולם, לגדול, ללמוד, להמשיך את השושלת האבולוציונית שאתה כלכך דואג לה .ולצאת מכאן ,אולי על הגחון ,אבל מתישהו כן אני מחוייב לעזוב פה את הכדור.
אז למה לעזאזל אתה מוציא לפניי את ביתו הקטנה ?!
ואם זה לא ההסכם אתה אומר, אז אני שואל למה לי בכלל להתרבות.
למה לי רגשות ?
למה לי בכי?
חיות אינן בוכות. למה היה לך כל כך חשוב שאזכור ואכאב ואבכה.
למה נוצרה בנו הדעת . את מה זה משרת אצלך? אם המטרה העילאית היא המשך הזרעה כמו אצל הפרחים אז יכולנו להתרבות כמו הדינוזאורים בלי מפרע (עד שהגיע המפרע אבל לקח לו 250 מיליון שנה)
תראה איזה באסה, הדעת שלנו יחד עם הרגשות התפתחו במערך האבולוציוני הקפדני שלך, אבל הם הרסניים ואני לא מבין מה רצה המשורר.איך זה משרת לך את המשך הדרך.
סבבה ברירה טבעית ,היא מתה כי החיידק חזק ממנה ,אוקי אבל למה אני צריך להתרסק מזה ?!!!
תן לנו להזדיין בשקט וכשגור מת לנו אז הכי הרבה נתבאס לאיזה דקה ונמשיך לזיווג הבא.
והסיפור האידיוטי שקודמיי המציאו שיש אלוהים ולכן לא נבין את דרכיו הנסתרות כבר לא מרגש אותי. הוא יותר מעיד על המטומטמים הנסתרים שבתוכנו שהצליחו ליצור אנושות פחדנית שאינה מסוגלת להכיל את נושא המוות ויצרה מיתוסים בדבר אלים כועסים ,גלגולי נשמות וצדק קארמתי.
אז זהו שאין צדק ואין חוקים וסתם כנראה אנחנו נעים בחלל על כוכב שלא ברור לנו עדיין מה ייעודו ,מה יעודנו .
וחוץ מלהמשיך ולהתרבות, בדרך נילחם אחד בשני ,נשפוך הרבה דם בשם האלים הדימיוניים שאבותינו המציאו ונספר לכולם, שיש משמעות לקיום.
אחרת מה הברירה שיש לנו ?
כנראה נמשיך להוליד גורים ולבכות כשהם מתים בטרם עת. או יקרים אחרים לנו.
מוקדש בכאב שובר לב ,לחבר שאיבד את ביתו הקטנה השבוע .
