צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 8 שנים. 6 באוגוסט 2015 בשעה 17:29

"סוטים" הם אומרים .. ואולי גם אנחנו ,"דפוקים" .. האמנם ? 

אנחנו המסרבים להכנע לשגרה השוחקת .. מסרבים למות בעודנו חיים .. אנחנו שלא רוצים להתפשר על מה ומי שאנחנו .. אנחנו הדפוקים ? 

והם מה ? נורמאליים ? שפויים ?? חחחח מצחיק אותי .. אבל ממש. 

סיסי סלייב בלב - לא נכון! אנחנו סוטים חולי נפש מפגרים חייבים ללכת לטיפול צריכים להתבייש בעצמנו אנשים מגעילים...חחחחח למי מעניין מה הם חושבים??
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י