לפני 8 שנים. 13 באוגוסט 2015 בשעה 9:32
על טעויות משלמים, משפט נפוץ בכלל ובעולם שלנו בפרט ..
אבל זה מוזר כשהתשלום מהנה כל כך .. תמיד מלווה בהתרגשות, חרמנות, צורך ותחושת עוצמה גדולה שכזו ..
אז היכן ההבדל בין עונש לפרס ? ואיך זה שאני נהנת כל כך לטעות ??
קצב החיים שלי מוליד טעויות מטבעו , קוצר הזמן , זמינות מוגבלת .. לעיתים נאלצת להיעלם לרגע או רגעים ארוכים ולא תמיד חושבת לעדכן .. אבל לומדת.
אבל בסופו של יום כשאני טועה או אפילו סוררת המחשבה על עונש מביאה עימה ציפיה. אבסורד....
כשקולו משתנה לתקיף, ומילים הופכות לפקודות, הקשיחות ממלאת את מקום החיבה..ואני נדרכת כולי בציפיה .. מה הפעם ? ועד כמה זה יהיה מרגש ? מעניין ? מחרמן ? ...
כן, על טעויות משלמים ... ואני לא אוהבת חובות , כזו אני ...