שמש נעימה מאירה את היום
הידיים על ההגה והראש מלא ציפייה וסקרנות...
לאן הפעם? מה יהיה?
אני מאבדת סבלנות ושואלת: לאן נוסעים היום, אדוני? הוא מחייך מבלי להביט בי ושותק...
לאחר כמה דקות יצאנו לכביש בין עירוני...
הוא: הזדיינת פעם בבית קברות ?
אני: (WTF???) לא !!!
הוא: זה מעניין אותך? זה מסקרן אותך?
אני: (הוא לא רציני) לא!!!
הוא: יש אנשים שנהנים מזה... בשבילם להזדיין בבית קברות זו דרך להיאחז בחיים ...
אני (בלב): &^%$%^$
אני ממשיכה בנהיגה תוך כדי שאני מתפתלת על הכיסא ואוחזת את ההגה בחוזקה... ובלב, אני מתפללת שאני הוזה.
הוא: תעצרי בצד!
(הוא מורה לי לצאת מהרכב. גם הוא יוצא מהרכב ומתיישב על כיסא הנהג)
הוא: כנסי לרכב. (אני נכנסת. הגוף שלי רועד. הוא מגיש לי כיסוי העיניים ומורה לי לשים אותו על עיניי).
הוא: תשכיבי את הכיסא עד הסוף!
אני עושה כמצוותו שלב אחר שלב... נשכבת... המוח שלי קודח... מה לעזאזל הוא הולך לעשות לי, בי?!... מאיפה הוא בא לי עכשיו עם הבית קברות הזה?!... ו
עכשיו ההגה בידיים שלו, אני גם לא יכולה לברוח ... לא... הוא לא רציני, לא יכול להיות .. פאק ! אולי הוא כן רציני? אני מתפתלת חסרת שקט ...
אני מרגישה את הרכב עולה על כביש עפר...
הוא: בבתי קברות עתיקים זה הכי מיוחד... הקברים שם צפופים... האווירה שם הרבה יותר חזקה...
אני שותקת.. קפואה.
הרכב נעצר, אני מרגישה את השמש מחממת אותי מבעד לשמשה... או שאולי זו החרדה ?
הדלת נפתחת, הוא מושיט לי יד ומוציא אותי מהאוטו... מרגישה שאני פוסעת על עפר ואבנים... הוא מוליך אותי לאט... כף היד הגדולה שלו מונחת על התחת שלי... אני רואה רק חושך...
הוא מורה לי להניח את שתי ידיי ולהישען על אבן ומתרחק...
אני נושמת את השמש... שואפת את הרוח... מתנדנדת בין חום לקיפאון...
הוא חוזר אליי. אני מרגישה אותו נושף בעורפי... הוא נוגע בי, בכולי...
הידיים אוחזות באבן... המגע שלו משכיח את כל הפחדים... עוצר את כל המחשבות...
השמלה מתרוממת והאצבעות שלו בתוכי... מלטפות, חוקרות, נוברות, מעסות.
אני כבר לא זוכרת איפה אני... אני רק יודעת שהוא איתי .. הוא מזיין אותי עם הידיים.. אוחז, מלטף , מחבק ... אני בטירוף!
אני מתחננת לאורגזמה... סוף-סוף האישור ניתן. אני מתפרקת לו על האצבעות....
הוא מסיר ממני את כיסוי העיניים...
אחרי שאני מתרגלת לאור השמש אני מוצאת את עצמי מול אחד מהמקומות הקסומים שראיתי ... בין 2 סלעים, ים כחול צלול תחתיי... קרני השמש משתקפות מהמים... פיסת חוף מושלמת... גלים מתנפצים על הסלעים בשאון... והידיים שלו עוטפות את כולי ..
אני: בן זונה .. מניאק בן זונה .. בית קברות, אה... מי לעזאזל מזדיין בבית קברות?!
הוא נזכר בי מתפתלת על ההגה וצוחק ... מתגלגל מצחוק, נקרע מצחוק... ואני מסתכלת רחוק... לנקודה בה נפגשים השמש והים .. ומצטרפת אליו לצחוק.
בהחלט יום שמש מושלם.
