אתה עדיין לא יודע איך התמכרתי...וגם אם אתה חושב שכן-אתה לא יודע... לא מספיק.
הימים נגמרים לי ואני אוספת רגעים קטנים ... רגעים של כיף ושל שמחה, רגעים של תשוקה ואהבה, רגעים של כאב והכלה...
אוספת את ההתמכרות שלי אליך לצרור קטן, כזה שאשא איתי כל יום עד שתחזור.. כזה שיזכיר לי כל בוקר מחדש את מה שאתה עדיין לא יודע ...שיזכיר לי את ההתמכרות שלי.
למבט... המבט הזה שבוחן אותי מכף רגל עד ראש, העיניים שמלטפות את גופי וחודרות אל תוך עיני, גורמות לי לשקוע בך עוד ועוד..
למגע... המגע הזה של ידיך הגדולות, מגע שעוטף אותי, מאפס אותי, המגע שנצרב בגופי ומסמן אותי, מרטיב אותי ועוטף את כולי.
לקול... הקול הזה שלך שנכנס עמוק כל כך, שנחרט בראשי, שמושך אותי אחריך במילים קצרות וגדולות.. שמהדהד אחריך ממרחק בתוכי.
לריח... אוח הריח...שנשאר ימים, ריח של תשוקה ואהבה... ריח שמותיר בי אותך, זיכרון לימים רחוקים ממך ...
ואתה בכלל עוד לא יודע איך התמכרתי...
ואני, אני עוד לא יודעת איך לארוז לך אותי, בתוך מעטפה קטנה שתיקח איתך לדרך ...ותשמור אותי כך לצידך, קרוב קרוב שתרגיש אותי שלך ... שאני ארגיש אותך.
