סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 8 שנים. 28 בנובמבר 2015 בשעה 20:39

היום הזה ארוך לי

כאילו לא נגמר

פערי הזמן מלאים בתשוקה

להרגיש אותו 

או לעוד מילה 

מרגיעה את הנפש

באהבה אחרת

אדומה

כזו שממלאת את החסר

אהבה גדולה.

כי היום הזה ארוך לי 

מלא בשקט וברעש.

מלא בחסרונך

והגעגועים ? 

אותם היא לא הרגיעה 

האהבה האדומה. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י