לפני שנתיים. 3 בנובמבר 2021 בשעה 14:35
נדמה שלא בא לי כלום, כמעט כלום. הלימודים האלה מציפים כל כך, הנפש מתקלפת ומשנה צורות, מילים מוקדמות עולות מעלה, שתיקות אוהבות, כאבים בולטים.
היעדר הופך נוכח כל כך. זכרונות, שכחה. הכל מתערבב.
והנורא מכל הוא, שככל שאני כואב יותר, ככה היצירתיות שלי הופכת גבוהה יותר ויותר, ורעיונות נוספים מתפתחים בתוכי.
פעם מישהי אמרה לי שהעיניים הכחולות שלי מהוות הר געש של לבה מתלהטת, ולאחרונה בא לי להיעלם, לבכות.
טיולים גבוהים מחכים שלי, בקרוב בקרוב.
