Hidden Dirty Mind

נדמה שהפכתי להר געש שכבר לא ניתן למנוע את ההתפרצות שבו.

ושלא אוכל למצוא את הדרך החוצה

אבל רק לכמה חודשים.

הרבה אנשים מרשים לעצמם לעצום עיניים בנוכחותי בכל כך הרבה מובנים.

עולה לעיתים השאלה היכן אני יכול לעצום עיניים?

יש ודאי מעגלים חברתיים עמוקים ביותר שבהם זה מתרחש באהבה גדולה,

ובכל זאת יש כאן התמסרות שונה בגוונים בלתי נראים, קולות עמומים שזכורים היטב, 

כשאני מדמיין את זה, זה נעים לי, גם אם לא לזמן ממושך מאוד.

העוצמות שלי יכולות להרפות לרגעים, להניח את רוחות הסערה השועטות שבי...

אני יודע שאי אפשר באמת לקחת לי, לקחת את המנעד האין-סופי הזה.. 

ועדיין.. יש איזה קול צעקה בתוכי שמכוון לשם.

אפשר גם לאהוב שם?

זו שאלה.

לפעמים בדמיונות החבויים שלי, אני רואה את עצמי נסחט ונדרש לעשות כל מיני דברים שאולי לא רציתי ולא הייתי מסוגל לעשות.

הבור שנחפר רק מתעמק עוד ועוד, עד שאתה אבוד!

האיום כל כך גדול, עד שאני בעצם קובר את עצמי עמוק יותר אל תוך הסיכון.

אובדן עצמי. חוסר אונים גמור.

דופק גבוה כל כך, תחושה שהכל נמצא תחת סיכון, ויחד עם זאת.. אמון וגירוי אין סופי.

התגברות מעל הדעת על עצמך. 

כמה מרגש להימצא בתוך מרחב בו ניתן לך לבטא חלקים חבויים בתוכך. רגשות לא מתומללים. ללכת לאיבוד מבחירה ורצון. לגעת בנקודות מוסתרות היטב, מוסתרות אפילו מעצמך.

כשאלה נחשפות, עולה חיוך או צחוק בלתי נשלט.. ריח של תבשיל אהוב, זיהוי עצמי, נשימות עזות, התמסרות לדפיקות הלב.

פתאום אפשר לדמיין איך נשפכים מים קרים על גופך כשאינך רואה דבר,

פתאום אפשר לראות את ההליכה האבודה, קולות עמומים ברקע, כיוונים לא ברורים. אמון.

סטירות, ליטופים, חיבוקים, אנחות, גניחות, יבבות..

נשיקות בלחי כך פתאום.

הכל אדום.

הגוף נושם את עצמו,

משחקים לוהטים של רגשות.

עולה לי אסוציאציה לספר שאולי כדאי שאכתוב, על מרתף של מדען חוקר. חוקר את אהוביו. מממ! (היה שווה לחזור לאתר המטורלל הזה אחרי המון זמן שלא הייתי פה).

היא אוהבת להציץ, לראות רגעים בלתי נראים, חשאיים, כאלה שאינם בנמצא, כאלה שנוכחים רק בתוך הפנטזיות של אלו החולניים ביותר, אלה המסוגלים לסחוט אותך מתוך חוויות שרצית להחביא מנפשך שלך. היא ביקשה מפתח, והיא תתקין בעצמה, בלי שאדע היכן המצלמה נמצאת, כך שלא אמצא אותה והיא תוכל לראות ולהקשיב - במשך חודש שלם על כל המתרחש בדירה שלי. לראות אותי מתקלח, מחייך בסלון, שותה יין, שוכב באלכסון במיטה שלי, מתלבש, לומד וקורא, מאונן ואפילו מגלח את הביצים שלי. היא מומחית, והיא יודעת למצוא נקודות חלשות.

כמובן שלא הסכמתי, כי אני בד"כ לא עונה בקול לפנטזיות שיש לי בראש, אבל בחיי - יש בזה משהו מסקרן ביותר.

בזמן האחרון הסקרנות שלי התגברה כל כך.

אסוציאציות חבויות. ביבליותרפיה של צרכים. עילאיות. התמסרות. סקרנות חרדה. 

מבטי עיניים. להבות. מנעד צבעים. חיבוקים קיומיים. סטירות. נשיכות שפתיים ועיניים פקוחות.

השמדות. לקחת לך. להיות פלסטלינה. להרגיש. להתפתל. חוסר אונים מלא בטחון. השתקפויות.

צרכים ראשוניים. וויניקוט. ביטול בעלות על חלקים בגוף. תחתום לי כאן וכאן. שייכות.

לב פועם. הודאה שבשתיקה. לסמוך עלייך.

זמן למשהו גדול חדש.

חלום בהמשכים

היא קטנטנה, קומפקטית, נערית וגמישה כל כך עם ישבן חצוף שטיבו העילאי כמעט לא מוסבר מרוב שהוא דורש התייחסות בלתי נשלטת מבחינתי..

דמיינתי שיש לה אחות תאומה, ממש זהה. העתק הדבק. 

אני נעמד באמצע הסלון,

היא על הברכיים מרטיבה את החזה שלה מרוב כל הרוק הגרוני שמתפתח כשהיא מוצצת לי ונחנקת בקולות מענגים..

כשאחותה התאומה נמצאת ממש מאחוריי, חוקרת את הירכיים שלי ואת הישבן שלי עם נשיקות ולשון סקרנית..

הן כל כך דומות עד שנדמה שקשה להבדיל ביניהן, התלתלים הקסומים האלה והחיוך המבויש..

הן מתנשקות לעיתים, משתפות פעולה. בסוף החלום נשארנו להתחבק לילה שלם, נרדמנו.

והכי משונה, שהיינו בזוגיות משולשת.

לאחרונה בכלל, אני מרגיש שהרצונות שלי מקבלים צורה חדשה. מחשבות על זוגיות, אהבה ובכלל.

הסצנה הזאת מיומנה של שפחה, כשהאשה מלטפת את ראשה של הצעירה, בזמן שהיא מביטה בעיניו של בעלה - שחודר אל הצעירה ומביט חזרה לאשתו..

שניהם חווים ביחד, כמו טורפים פראיים... חוויה משותפת, אוהבת, כואבת ומאפשרת.

צרכים כמוסים, אבל ביחד. בעוצמה. כיבוש שאינו משחית.

זה מעניין לקרוא פוסטים של מישהי במשך שנים, לקרוא כל כך הרבה מילים, מחשבות, תהיות, פנטזיות ובעיקר ממש להכנס לחוויה של כל מה שמתרחש בעולם שלה, יחד עם כל הפחדים והתהומות שזה גם מעורר בך במקביל, ואז לנסוע במשך שעה בשביל לפגוש אותה, לכוס קפה, במקום כל כך תמים,  כשמסביב יושבים להם אנשים שעסוקים בנושאים רחוקים כל כך ממבטי העיניים שמתהווים להם כאן ועכשיו בינינו.

במהלך השנים, שיחקתי עם האתר הזהׁ(שאותו אני מכיר מגיל 16!), בעיקר קראתי. נפגשתי מעט. תמיד הייתי בקשרים ארוכים, כאלה שהרחיקו ממני את העולמות האלה, שנדמה שאני רעב להם עד מאוד. כשאני בתוך קשר, אני שם לגמרי. ובשנה האחרונה, כשחזרתי להיות רווק ושבתי לחוות ולפגוש את עצמי בשלל סיטואציות, חזרתי גם לקרוא אצלה ובעיקר לדמיין את עצמי בתור מישהו שנמצא שם בתוך המילים שלה, הכאב והמגע שלה, החיבוק והרעידות שלה.

התמלאתי קנאה, סקרנות, מבוכה וביישנות. משונה לשוחח על עולם ומלואו, כשהעיניים חוקרות ותוהות מה יכול להתחולל בסיטואציות לבושות פחות.

הייתה איזו מילה שחזרה על עצמה הרבה, 'מעניין'.. הרגשתי שהיא רוצה לדעת וגם להגיד עוד כל כך הרבה, ושהיא רואה ומדמיינת עוד כל כך הרבה, אולי מחשבות וסיטואציות שאני עוד טרם יודע לתמלל ולהרגיש.. היה שם איזה קסם, מגנט שאתה רק רוצה להיות בו, לידו, בתוכו.. 

זה משונה, והייתי אפילו נבוך קצת לאחר מכן והתביישתי לספר לה על כך, שהרי אני אדם שלא ממהר להגיע אל איזורים מיניים בשלבים ראשונים, אני אוהב שיש חיבורים מעמיקים, איטיים, כאלה שמשתרשים בחלקי נפש שעוד לא פגשת. 

ועדיין.. קראתי בימים שאחרי מחדש כל מיני דברים שהיא כתבה.. ואלה חדרו ועוררו אותי במצבים שונים במהלך השבוע. 

כשרציתי לגעת בעצמי, הנוכחות שלה הייתה איתי. וזה היה מצמרר במידה. ממש דמיינתי אותה לידי.

חשבתי לנסות לחשוב על דברים אחרים, ולא הצלחתי. 

פחדתי קצת, אולי משהו לא בסדר.

אבל היא הייתה שם. מחייכת.

גם בחלומות של הלילה.

מצחקקת לה.

(:

קשר משולש אוהב, chastity, הרחבת גבולות מתוך 'סחיטה', פייסיטינג ושפיכה, 

חוסר אונים, קשירה, גרונות, נשיקות בקשירה, פער גילאים גדול.

אבל אולי הכי הכי..

להיות שוב בזוגיות אוהבת, משמעותית, מצמיחה

שבא אנחנו גם צדים ביחד (: