לפני שנה. 16 בינואר 2023 בשעה 15:03
כמה מרגש להימצא בתוך מרחב בו ניתן לך לבטא חלקים חבויים בתוכך. רגשות לא מתומללים. ללכת לאיבוד מבחירה ורצון. לגעת בנקודות מוסתרות היטב, מוסתרות אפילו מעצמך.
כשאלה נחשפות, עולה חיוך או צחוק בלתי נשלט.. ריח של תבשיל אהוב, זיהוי עצמי, נשימות עזות, התמסרות לדפיקות הלב.
פתאום אפשר לדמיין איך נשפכים מים קרים על גופך כשאינך רואה דבר,
פתאום אפשר לראות את ההליכה האבודה, קולות עמומים ברקע, כיוונים לא ברורים. אמון.
סטירות, ליטופים, חיבוקים, אנחות, גניחות, יבבות..
נשיקות בלחי כך פתאום.
הכל אדום.
הגוף נושם את עצמו,
משחקים לוהטים של רגשות.
עולה לי אסוציאציה לספר שאולי כדאי שאכתוב, על מרתף של מדען חוקר. חוקר את אהוביו. מממ! (היה שווה לחזור לאתר המטורלל הזה אחרי המון זמן שלא הייתי פה).
