לפני 9 שנים. 26 בנובמבר 2015 בשעה 11:50
לפעמים אני מסתכל עליה, אהבתי אליה, אינה נגמרת, אינה אוזלת - אלא מתפתלת וכובשת גבהות ושיאים אחרים..
והנה לפעמים אני מסתכל עלי, אהבתי אלי, לעולם ריקה ומלאה היא - מן מלחמה אין סופית בין חוסר המשמעות לבין יצירת חיי כאדם הכותב את סיפור חייו.
ומה לנו בני האדם?
קצת גרון, מעט הפוך חזק ללא קצף, ספר טוב, חיוך של ילדים, הצלחה ספורטיבית והליכה בים.
