לפני 8 שנים. 27 בינואר 2016 בשעה 10:55
אני מוצא את עצמי מעביר פרזנטציה מול כיתה. מתרגש בהתחלה מאוד, והנה לפתע הם מרותקים, מחייכים לדבריי, מתעניינים להם, מזדעזעים מעט מן האמת שיוצאת אל נפשם, ואני רק מדמיין אותי, מרצה באמת, עוד כמה שנים, מול כיתה, כמקצוע, והנה זאת הסטודנטית האיומה שמתאהבת לה באסור וכמה שהאסור הזה נפלא. בכלל המקצוע מאוד בעייתי. יש עולם של 'העברה' בין המטופל למטפל ולעיתים גם ההפך והנה סוטה נורא כמותי יתמודד בכך בגבורה? מממ...
מבטיח ! מבטיח!
טוב?
רק קצת?
אסור בכלל!
זה לא אתי!
אבל זה מרגש..?
אסור!
ששששששש השתק מוחך הקודר אידיוט!
