הרי ממילא בשיחות נפש אלו,
האדם מתיישב ופורק עולמו מול זולתו...
אלה לעולם נוגעים בקצוות המיניות,
ברגעי האימה והקסם..
אלה חושפים ונחשפים בריגוש הגבוה ותוהים על סיבותיו.
המלחמה הפנימית בין העולם הונילי לנטיות הרועשות,
פרויד כבר הכריע כי האדם נמצא במתקפה שאינו יכול לה,
בין העולם ההוא, המיושב, המונוגמי האחד, שמניח את דחפיו הפנימיים ומדחיקם
אל מול העולם הזה, בו כבר האדם אינו מסוגל להדחיק, והיכולת לחוות ואף הזמינות גדלה פלאים..
בתוך כל אלה, מוסווים לעיתים אשמה רבה, מבוכה, חוסר בחירה ואף ׳איבון׳ או יחס עצמי כאל ׳דבר׳.
מרתק ככל שזה יהיה, נתפס בתוכינו כי אנו שמחים מכך ואפילו מרוגשים עד מאוד, אך אלה אדריכלי המחשבה, מצאו בתוך ההתמסרות איזה נסיון להעלם ואף להיות ׳חסר הוויה׳ או שמא, איבוד עצמי בתוך אדם אחר בכדי שחלילה לא יתמודדו עם נפשם שלהם..
ממילא, לא הכל חייב להיות מורכב כל כך.
לעיתים לא מוכרחים לנבור בתוך נפש האדם בעוד עולמו מקסים,
אך מתוך שיטוט אין סופי בחוויות שאנשים כותבים פה בבלוגים,
נדמה כי המקום הזה לעיתים מבטא עבורם עוד לבנה בכלא הפנימי שלהם..
חיבוק קרוב.