לפני 9 שנים. 9 באוגוסט 2015 בשעה 15:36
׳אני רוצה שלחיים שלי תהיה משמעות׳ - היא מושיטה לו את הסכין.
מכסה את השטיח בניילון.
׳את באמת רוצה לעשות את זה?׳
׳זו המתנה שלי לך, מאסטר׳ .
הוא לוגם עוד לגימה מהוויסקי, ומחבק אותה, מרים קצת את החולצה הלבנה,
׳תמיד תהיי משמעותית׳ - הוא לוחש לה, מחדיר לתוכה את הלהב.
החולצה הלבנה מתלכלכת מדם,
החיים נוזלים לאט מתוכה, כשהיא נשענת על המורה האהוב,
והמורה מחזיק אותה, שומע את דפיקות הלב שלה, הולכות ונחלשות, מוריד אותה בעדינות לניילון, מנגב את הדם מהסכין על החולצה שלו עצמו.
