בהרצה

אמרתי לכלבה, שהמטרה שלי שהיא תצליח לבלוע את כל השתן שלי, בלי שתשפך אפילו טיפה.
להשכיב אותה על הגב ולכרוע מעליה.
לכוון ישר לפה, לעצור שהוא מתמלא, לתת לה לבלוע ולהמשיך כך עד להתרוקנות.
אחר כל להתיישב עליה ולתת לה לנקות אותי.
זה אף פעם לא מצליח לגמרי.
לפעמים אני לא מכוונת טוב.
לפעמים היא נחנקת.
לפעמים אני לא מצליחה לעצור לגמרי שהפה שלה כבר מלא.
אז הרצפה והשיער שלה והירכיים שלי מתמלאים בשתן. מבאס.
היום הכלבה סיפרה לי, שאתמול בבית שלה, על הגב, עם בקבוק מים ופקק ספורט, היא התאמנה.
ניסתה לשפר את כישורי הבליעה שלה.
זה חירמן אותי והצחיק אותי במקביל.
צחקתי בקול, נקרעתי והיא גם חייכה מבוישת ואז צחקה.
איזה כלבה היא.