שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בהרצה

הגיגים, מחשבות ומה שיבוא. לא בא לי להתחייב
לפני 4 ימים. 29 באפריל 2024 בשעה 15:04

יש עכשיו סערה ברשתות החברתיות, בקשר לליאם אור.
ליאם, אוהד הפועל ת"א, שוחרר מהשבי בעזה ולפני המשחק בשבת, העלה ציוץ 'ירושלים בירדן'.
לפחות בקיאות, זה חלק משיר אוהדים של הפועל על ביתר.

שיר שמלא אוהדי הפועל שרו בעברם.
מלא כועסים עליו, כי איך הוא לא מתבייש ושאר קשקושים, אבל בתור אוהד בית"ר שלא מת על השיר הזה, זה די מדהים אותי.
אני מאוד בעד הנחות לפדויי שבי.
פחות מבין מגבלות עליהם. כאילו שמה שמותר לאחרים, או לפחות לא מעורר שום סערה, להם אסור.
הלוואי שליאם יהנה מהחיים וישמח כמה שיותר.
אם בסוף, חלילה, הפועל לא ירדו ליגה, רק בשבילו אני אשמח

לפני שבוע. 24 באפריל 2024 בשעה 18:50

קודם כל, אני מת עליה.
היא באמת מקסימה.
עכשיו שלחה לי מייל. איזה ספק שמבקש כסף. יופי.
מכיר אותה טוב,  זמן רב.
צעירה ממני בלא מעט שנים ולא רלוונטית לשום דבר מעבר לאפטלטוניות טהורה, אבל כן כזאת שמערבת רגש ומאוד מקווה שיהיה לה טוב .
היא לא שלחה ושכחה. היא שלחה ולחוצה.
עניתי לה כך.
אגב, שניתי שמות.
לא בטוח שצריך, אבל זה עשה לי תחושה של סוכן מוסד וזה עושה לי נעים, אז זדיינו...

 

קודם כל, אם זה ספק שרוצה כסף, תני לו לרדוף אחריך. 

תעני לה, בסגנון,

תודה איילת. אנחנו בחופשה במהלך החג.

מבטיחה לבדוק אחריו,

חג שמח ואז שם.

את יכולה נועה, באינסטינקט זה הכי הגיוני.

את יכולה נועלה, או נומנום, קצת פחות.

את יכולה, נועה, זאת שמתעסקת בחרא במהלך החג, מרוויחה פחות ממה שמגיע לה ומעוסקת בתפקיד שהוא ממש ממש מתחת ליכולות שלה.

זה הכי נכון, אבל עזבי. מסכנה, היא לא עשתה לך שום דבר רע.

אם קראת עד עכשיו וצחקת, יופי.

תזכרי שזו לא הייתה המטרה.

מחר, מהמשרד, אבדוק את זה.

למיטב זכרוני, יש עלייה במחיר למשתמש עם השנים.
אגב, הוונלית חתכה איתי. ביאס לי את החג.
חבל שלא הספקתי להגיד לה שהייתי מת שהיא תזיין לי את הפנים.

טוב, הפיסקה האחרונה לא נוסחה כך.

יותר כמו:
אגב, היבנאית חתכה איתי. ביאס לי את החג.

 

לפני שבוע. 24 באפריל 2024 בשעה 15:42

הקטנה, בת 10, אוכלת אוכל מאוד לא מגוון.
קשה לה להחשף לטעמים חדשים.
האורז? רק לבן. חלילה לא אדום, שאמא שלי העיראקית, שתהיה בריאה, מכינה אותו הכי טעים בארץ.
הפסטה? רק בלי כלום.
אז הכנתי היום פסטה, בלי כלום ובצד רוטב אדום.
הכי פשוט, בלי איומים של עגבניות או בצל.
רק רסק עגבניות, קצת שמן, מים ותבלינים.
אמרה לי: 'אבא, גם תמורת שלום, אני לא אוכלת את זה'.
את ה'תמורת שלום', היא למדה מאחותה הגדולה.
גם היא לא תעשה המון דברים קטנים ופשוטים, גם לא תמורת שלום.
הלווו, בנות, בואנה, זה לא שאבא שלכן איזה שמאלן יפה נפש, אבל יש לכן עוד מעל ל100 שנה, לחיות על האדמה הזו. 
אתן יודעות, כמה החיים שלכן, יהיו יפים יותר, אם יהיה פה שלום אמיתי?
ניסיתי להסביר לבת 10.
אמרה לי 'אבא עזוב, זה רק ביטוי'.
עזבתי. היא אכלה את הפסטה בלי כלום.

לפני שבוע. 24 באפריל 2024 בשעה 15:16

מחשבה של בוקר, או של לילה,  כי הלכתי לישון איתה בלילה וקמתי איתה בבוקר.
אני מאמין בהתפתחות עצמית. זה גם חשוב וגם אפשרי, לכל אחד או אחת.
נגיד, אני, אדם, תת קטגוריה,  נשלט, או איך שתרצו לקרוא לזה, שפוט/נשלט/זונה/עבד/שרמוטה/כלבה וכו',  נגיד, לשם הבהירות, "להלן - "נשלט", אז חשוב  לי להתפתח כאדם וכנשלט.
אבל, בואו נתייחס להתפתחות רק  של תת הקטגוריה. 

אני נשלט שחלק, לפחות מסוים, משיגרת יומו, מפועליו,  מונעים מהתשוקה שלו, מהחרמנות שלו.

מבחינתי, זה אחלה. הכי טבעי בעולם ואין לי שום סיבה, לרצות שהתשוקה הזו תפחת. השאלה היא איך ממירים את זה.
איך, כנשלט, אתה מצליח להמיר את התשוקה שלך, לזו של השולטת.
נגיד,  שאם היא סדיסטית, איך אתה ממיר את החרמנות שלך, שמונעת בעיקר, מהזין שלך, אל חרמנות שתונע מהסדיאזם שלה. 

אגב, סאדיזם, רק לשם הדוגמה.
עכשיו טבעי לי, שהחרמנות שלי, יצר מאוד בסיסי, מונעת מהרצון שלי לשרת, לשים את רצונות השולטת במרכז, אבל אני מנסה לכוון למשהו עמוק יותר, שאולי קצת קשה לי לבטא במילים.
ועוד מחשבה.
איך אני, שבמהלך הדיוק העצמי, מבין שהוא יותר עבד במיטה, יותר קינקי שנמשך גם ללשלוט, והרבה פחת עבד במובן הכלובי המצופה, כותב כאלה טקסטים?
מה אני? חי בסרט? פנטזיונר? חרטטן?
כי אני מצליח להתחבר באופן הכי אישי ועמוק למה שכתבתי, אבל עדיין...
בקיצור, אני צריך להמשיך להתפתח.
נראה לי יותר קל בזוג, אבל גם לבד, בינתיים, אפשר.

לפני שבוע. 23 באפריל 2024 בשעה 14:36

שאתה נדלק על וונילית, יש בזה משהו קצת מבאס בבסיס.

כזה שגורם לך לשאול את עצמך, אם לא למדת כלום מהסיבוב הראשון.

אבל השאלה הנכונה היא, אם בסיבוב הראשון, הייתה חסרה, לפחות בסופו, שליטה או אהבה.

לי ברור, שקודם כל אהבה. מורכב האמת. מזל שהוונילית חתכה. 

סתם, לא מזל. היא הייתה מותק והבאסתי.

חג שמח

 

לפני 3 שבועות. 6 באפריל 2024 בשעה 23:38

קודם כל, באמת שאני מניח שנשים בכלוב, מכל  קצות השוט, מקבלות המון פניות, חלקן לא אותנטיות.
אני חושב, כבסיס, שאישה שמקבלת הודעה, אם היא לא סקפטית בהתחלה, אז זה דגל אדום. דגל אדום בוהק, כי זה לא הגיוני בעייני.
אבל להניח מלכתחילה שאני משקר? מה הקטע?
למה לא לעזוב קצת את הכלוב ולחזור, שחוזר לך האמון בבני אדם?
נגיד, נשוא ההודעות קופי פייסט.
אני לא מנסה להקטין את התחושה האותנטית של הממוענת, גם אם היא סובייקטיבית ולא נכונה, שההודעה שהיא קיבלה עכשיו,  הגיעה ב7 דקות אחרונות ל 22 נשים, ותגיע, בעוד עשר דקות, לעוד 30 נשים אחרות.
מבין את הבאסה.
אבל אני באמת לא משחק משחקים ולא אשלח הודעה לכל אחת.
אם כתוב לך בפרופיל, שגילך צעיר מידיי, שאת נמשכת לנשים, שאת לא מחפשת להכיר,  שאת מבקשת לא לקבל הודעות, שטווח הגילאים שלך לא תואם לשלי, שאת מחפשת גבר בלי זקן, אז למרות שיש לי רק זיפים, מבטיח שלא פניתי אליך ולא אפנה לעולם.
אבל, אם הפרופיל שלך, הבלוג, התגובות שלך בפורום, סיקרנו אותי, אז לפחות, חלק מההודעה הראשונית תהיה קופי פייסט.
תמיד אני אציין את שמי האמיתי, את הגיל שלי, סטטוס, מקום עבודה ומה אני מחפש.
תמיד, אני גם אנסה להכניס נופך אישי להודעה, בהתאם למה שקראתי בפרופיל, או בבלוג של הממוענת.
כאילו מה הצפייה?
שאני אכתוב לאחת, שלום שמי סעדיה, בן 23 מצנעא, אוהב ג'חנון בשבת.
לשנייה,
שלום, שמי מנדל, חרדי בן 65 מבני ברק, שמת לצאת בשאלה ולאכול שרימפס מהפופיק שלך?
זה אומנם לא קופי פייסט,  אבל גם לא  אמת.
יש מצב, שלפחות לחלק מהנשים פה, יש צורך בייחודיות, שמאפיל על הצורך באמת?
שואל באמת, בלי רצון להקניט.

לפני 3 שבועות. 6 באפריל 2024 בשעה 22:17

אזהרה, ארוך...

כל השבוע האחרון,  עבר עלי לא משהו.
יש המון לחץ במפעל. אומרים שבעל הבית, לא מרוויח מספיק.
הוא עדיין נוהג ברכב מפואר, גם אשתו השרמוטה, הבן המוגבל והבת המפוקרת, אבל מה אני מבין במספיק רווח של בעלי בית.
אומרים שיהיו קיצוצים, שחלקנו נפוטר.
ואללה, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו.
אומנם הכלבה עוזרת, עושה קניות, בגדים לילד.
כמה פעמים דינה אפילו הצליחה לדחוף לה חשבונות ארנונה וחשמל.
דינה אומרת, שהכלבה התעקשה ואפילו אמרה תודה.
מבחינתי, העיקר ששולמו, אבל אנחנו חייבים את המשכורת שלי, כי עם כל הכבוד לכלבה, אנחנו לא יכולים לצאת כבר לפנסיה.
אתמול, שחזרתי מהעבודה, שוב במצב רוח לא משהו, הכלבה הייתה אצלנו, קיפלה כביסה.
דינה אמרה לי שהכלבה מצוברחת ושזה לא טוב לנו.
כאילו, ממשיכה לעשות כל מה שדינה אומרת לה, אבל עם פחות שמחת חיים.
אמרתי לה שהיא עצובה בגלל שלי אין מצברוח.
אמרה לי, 'כן ברור' ולקחו לי כמה שניות עד שהבנתי שהיא צינית.
דינה אמרה לי שאנחנו חייבים לטפל בנושא, אם אנחנו רוצים להמשיך להיות הבעלים של הכלבה לטווח ארוך. שבעלים צריכים לטפל בכלבה שלהם.
וואלה, צודקת האישה שלי. איזה רגישה וחכמה. זכיתי.
היא אמרה לי, לקחת את הכלבה לחדר בזמן שהיא מרדימה את הקטן.
שתבוא חרמנית הכלבה, לשיחה שנעשה לה אח"כ.
הכלבה נשלחה לחדר, ואני נכנסתי אחרי כמה דקות. היא המתינה לי כרגיל, על הברכיים, רק מכנסיים לגופה.
נשארתי בתחתונים, התקרבתי אליה וציוותי עליה לנשק לי את כפות הרגליים, לדחוף לשון בין האצבעות.

כשהיא עסוקה בכפות הרגליים שלי, הוצאתי את הזין שלי מהתחתונים, עדיין רפוי והתחלתי להשתין לה על השיער והגב.
היא המשיכה ללקק לי את האצבעות כאילו כולם.
תפסתי אותה מהשערות והיא הזדקפה.
הראש שלה נטה לאחור, פה פתוח ועיניים עצומות.
המשכתי להשתין לה על הפרצוף והחזה ואז כיוונתי את הזרם לכיוון הפה שלה, שהתמלא במהירות בנוזל הצהוב.
היא סגרה את הפה, בלעה ופתחה שוב לוע גדולה, מקבלת לפיה מנה נוספת של פיפי חם.
זה תמיד מחרמן אותי להפוך את הכלבה למשתנה, אז שסיימתי להשתין הזין שלי כבר היה חצי זקוף.
הכלבה הייתה מלאה בשתן. גם הג'ינס שלה גם הריצפה.
תפסתי אותי חזק מהשערות והצמדתי אותה לרצפה. הלחי שלה נסחטה על הרצפה הרטובה.
רגל אחת שלי דורכת על השיער, בחלק הקרוב לקרקפת והשניה, דורכת על שלולית השתן ומוצמדת לפיה לליקוק.
זרקתי עליה מגבת, שתתנגב קצת וגם את הרצפה וכשסיימה הוריתי לה לחזור לתנוחת המקור, גב צמוד למיטה.
נעמדתי עם הגב אליה, התחת שלי נצמד לה לפנים, 'תפסקי לי את הישבן ותצמידי אף לחור. פה סגור כלבה. עכשיו את רק מרחרחת. מבינה מה תיכף את עומדת לנקות'.
האמת שבהתחלה תמיד דאגתי להתנקות לפני שהיא ליקקה לי את התחת.
בפעם הראשונה שהיא ליקקה לי את החור, בלי ניקיון מקדים, מאוד התחרמנתי מההשפלה שלה,  אשכרה, הכלבה השתדרגה למגבון לח כלבתי.
מצד שני, זה קצת הביך אותי, כאילו מה אני חיה? נותן לה לנקות לי את התחת? עם הלשון הזאת היא תלקק את דינה?
אבל ראיתי  שדינה גם נותנת לה לנקות לה את החור שהוא מלוכלך וגם חשבתי על זה שאף פעם לא ראיתי כלבים בגינה, שלפני שהם מתעסקים עם חור התחת של כלב אחר, שולחים אותו להתקלח.
בתכלס, זה כנראה בטבע של הכלבה.
'עכשיו לשון, כלבה'.
ברגע שהרגשתי את הלשון שלה ננעצת לי בחור התחת, התיישבתי על הראש שלה, שהוצמד למיטה.
'עמוק, כלבה. לדחוף את הלשון עמוק לתחת שלי. אני רוצה להרגיש אותה עד האיברים הפנימיים שלי.'
הרגשתי אותה מתאמצת. זה חירמן אותי.
התיישבתי חזק יותר, מוחץ את הפרצוף שלה עם התחת שלי.
שיחקתי לה בעטין, מתרכז בפיטמה והרגשתי אותה גדלה לי ביד.
בשתי אצבעות, צבטתי לה את הפיטמה חזק.
הרגשתי אותה נאנחת לי בתוך התחת והיה נדמה לי שהלשון שלה, נדחפת עמוק יותר.
נעמדתי, זקור, וסימנתי לה עם האצבע להתרומם.
שתי אצבעות שלי פתחו לה את הפה. נעו בתוך הלוע שלה, מרחיבות אותו, מזיינות אותה.
הוצאתי את האצבעות הרטובות מהפה שלה.
ניגבתי אותם על הפנים שלה, שתי סטירות חזקות ונעצתי את הזין שלי בתוך הגרון שלה. מצמיד את האף שלה למפשעה שלי, לא זז לכמה שניות, נותן לכלבה להתמכר לזין. להחנק ממנו.
תפסתי לה את השערות, יד אחת בכל צד של הראש שלה, כמו קוקיות והתחלתי לזיין אותה. פנימה והחוצה, עמוק פנימה ואז החוצה. פעם בכמה דפיקות, משאיר אותו בפנים עמוק לחנייה קצרה.
את כף היד שלה משכתי לכיוון הביצים שלי. היא כבר ידעה איך אני אוהב את ליטוף הביצים וביצעה על אוטומט.
עוד כמה תנועות זיון והרגשתי שאני עומד להתפוצץ. הוצאתי את הזין בשנייה הנכונה ויריתי מטח על הפרצוף שלה. את סוף השפיך נגבתי לה על הלשון.
הרגשתי את דינה מחבקת אותי מאחור, לא שמתי לב,שהיא נכנסה לחדר.
'את שאריות השפיך שעל הפרצוף שלך, תדחפי לפה ותבלעי', דינה אמרה לה.
'אחר כך, תנקי את השתן, תחליפי מצעים ותיכנסי לשטוף את עצמך.
תלבשי את השמלה הירוקה ובואי לסלון.
אנחנו רוצים לדבר איתך.'
ראינו אותה אוספת את שאריות השפיך באצבעות, דוחפת אל פיה ובולעת. לא מוותרת על אף טיפה.
יצאנו לסלון. לראות אותה מנקה ומחליפה מצעים, פחות מעניין.

הכלבה נכנסה לסלון, אחרי כמה דקות, השמלה הירוקה  על גופה, נעמדה מולנו, לא יודעת מה לעשות עם הידיים שלה.
נראתה לי קצת לחוצה.
לפני זה, ביקשתי מאלי שיתן לי לנהל את השיחה.
אמרתי לה שהיא נראית פחות שמחה בימים האחרונים.
היא ענתה שמה פתאום, מגמגם כזה. 'הכל ממש בסדר'.
לא התכוונתי לוותר, הסתכלי לה בעיניים ואמרתי לה 'אני יודעת שזה לא נכון. לא טוב לך אצלנו? אנחנו צריכים כלבה מרוצה'.
'תביני', הוספתי, 'אם את אפילו לא יכולה לשתף אותנו, זה מאוד בעייתי מבחינתנו'.
היא השפילה מבט ועברו מספר שניות עד שאמרה: 'מאוד טוב לי אצלכם. אני אוהבת אתכם ואת הילד. אני אוהבת לשרת אתכם, אוהבת להות מושפלת ולכאוב עבורכם. אני מבינה שנועדתי להיות כלבה, הבנתי את זה בזכותכם, אבל החרמנות לא נותנת לי מנוח'.
היא עצרה לרגע. היה ברור שהמעמד קשה לה. היא נגבה דמעה אחת, שהתכוננה לרדת במורד לחיה, עם כף היד שלה.
'חוץ מהחגורה, איתה אתם מרביצים לי בתחת, אף פעם לא התקרבתם לחורים שלי. אני חוזרת הביתה חרמנית ולא יודעת אם מותר לי לגעת בעצמי. התביישתי לשאול, אז אני אף פעם לא נוגעת. אני מרגישה שאני משתגעת'.
אף פעם לא חשבתי אם היא מאוננת או מזיינת שהיא לא פה. זה אף לא הטריד אותי, אבל המשפטים שלה הבעירו אותי.
אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה,  שהבנתי עד כמה היא כלבה. עד כמה היא עד הסוף בעניין. עד כמה הרצון לשרת ולרצות טבוע בה.
מודה שזה גם קצת הצחיק אותי. חתיכת כלבה מיוחמת. למזלי הצלחתי להתאפק ולא לצחוק.
קמתי לעברה. חיבקתי אותה, ליטפתי את לחייה.
נזכרתי בכמויות השתן והשפיך שהיו על הלחיים האלה לפני כמה דקות והרגשתי גועל, אבל המשכתי לשחק את המשחק.
אמרתי לה שאני מצטערת, שהיא צודקת.
שהיינו צריכים לטפל בכלבה שלנו טוב יותר. שאני שמחה שהיא שיתפה.
אמרתי לה שאלי ביקש ממני לזיין אותה בתחת וראיתי את העיניים שלה מוארות.
הסברתי לה, שאני בחיים לא ארשה לו. שהוא בעלי. שאני מוכנה שהוא יכנס לה רק לגרון. שהזין של אלי יכנס רק לכוס שלי, כי בתחת אני לא אוהבת.
'אפילו הלשון שלך, בהתחלה הרגישה לי מוזר.
אז נכון שעכשיו אני אוהבת שאת מנקה לי את החור, אבל בהתחלה נתתי לך ללקק לי אותו רק בשבילך'.
אלוהים יודע, איך חשבתי על המשפט המטומטם הזה, אבל נראה לי שהיא קנתה את השטות הזו.
'את מבינה?' שאלתי.
'ב, בר, ברור, ברור'. היא גמגמה.
'ממש לא חשבתי על הזין של אלי. ברור שהוא שלך. ברור שזה לא הגיוני שהוא יזיין אותי בתחת או בכוס'.
יא שרמוטה, כמעט הרגתי אותה. מי דיבר על הכוס, אבל המשכתי בקול רך, 'אז על מה חשבת?'
היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל שמאוד קשה לה. שהיא לא נרדמת בלילות ופוחדת להשתגע. להשתגע על אמת.
אמרתי לה שלא תדאג ושהכל יהיה בסדר.
ציוותי עליה להוריד את התחתונים, לרדת על 4, מצח צמוד לריצפה, להרים את השמלה מעל המותניים ולפסק לעצמה את הישבן הכי רחב שאפשר.
קרל לואיס לא היה מצליח לעשות את זה מהר כמוה. ולא עכשיו, שהוא בטח זקן וסוס מת.
אני מדברת על קרל לואיס בימים הגדולים.
לחשתי לאלי באוזן, שיתחיל לשחק לכלבה, עם הבוהן של הרגל שלו בחור של התחת ושמידי פעם, יעביר את כף הרגל שלו, לליטוף על הכוס שלה והלכתי למטבח לחפש את המלפפון, הכי גדול שמצאתי במקרר.
שחזרתי ראיתי את כף הרגל של אלי רטובה. הוא בדיוק חזר מהכוס לחור של התחת שלה, מנסה לדחוף את הבוהן פנימה.
הכלבה גנחה בשקט.
התיישבתי לה על הגב. נתתי לה כמה מכות חזקות, עם כף היד, על התחת.
אלי המשיך לזיין לה את החור.
היד שלי ירדה למטה מצלפיה בכוס שלה, הכי חזק שיכולתי. פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בחיים לא חשבתי שכוס יכול להיות רטוב כל כך. הגניחות שלה הפכו חזקות יותר.
הוריתי לה לשכב על הגב, לפסק את הברכיים אחורה.
התקרבתי לפנים שלה. ירקתי לה בפה והיא בלעה.
'תראי מה הבאתי לך כלבה', אמרתי והראתי לה את המלפפון.
הוא פתאום היה נראה לי הכי גדול בעולם.
'מה אומרים, כלבה'?
'תודה', היא לחשה וראיתי שהיא מאוכזבת.
הייתי כל כך חרמנית, שהרגשתי שאני בקושי שולטת בעצמי.
התפשטתי מכנס ותחתונים ונעמדתי מעל הראש שלה. היא הסתכלה על החורים שלי.
'קחי את המלפפון ותכניסי אותו עמוק לתחת' ציוותי.
'עם היד השנייה את תאונני. את תאונני חזק. זה מגיע לך, כלבה חרמנית.
אני אשב לך על הפנים ואת תלקקי לי את התחת. לא בא לי שהפעוט יתעורר עכשיו, אז תגנחי לי לתוך החור'.
'עכשיו', כמעט צעקתי, חרמנית כמעט כמו הכלבה.
לפני שהספקתי לשבת, המלפפון כבר היה תקוע לה עמוק בתחת והיא התחילה לאונן. בהתחלה היא דחפה אצבעות פנימה, אבל אז עברה לשפשף לעצמה את הדגדגן בפראות.
הרגשתי את הלשון שלה בתחת. זה היה טוב, אבל ניכר שהאוננות הפריעה לה להתרכז בליקוק.
זה עצבן אותי, אבל החלטתי לוותר הפעם. אני אטפל בזה בהמשך.
לא לקח לה הרבה זמן לגמור, היא רעדה והידיים שלה נשמטו לצידי הגוף.
קמתי מעל הפרצוף שלה. התיישבתי ליד אלי, התנשקנו בזמן שהכלבה הסדירה נשימה.
הרגשתי אותו זקוף. נראה לי שהוא עדיין היה בהלם ממה שקרה עכשיו.
'על 4', הוריתי והכלבה ביצעה.
'את כמובן לא נוגעת בעצמך ללא רשות, אבל מידי פעם, אנחנו נרשה לך לאונן לפנינו' אמרתי.
'תודה היא אמרה וזחלה לכיוון כפות הרגליים שלי. היא חיבקה ונישקה אותם, אמרה שוב תודה ועוד פעם תודה וחזרה לנשק.
'עכשיו לאלי' ציוותי. היא עברה לכפות רגליו, נישקה אותם והודתה גם לו.
'עכשיו עופי מפה'. אמרתי, 'שימי את התחתונים וטוסי לנו מהעיניים. אני חרמנית וצריכה שבעלי יזיין אותי. את ממש לא מוזמנת לצפות'.
כמו עכבר, הכלבה פעלה. לבשה את התחתונים ורצה לדלת. שם היא הסתובבה לעברנו, קדה קידה והלכה.

לפני 3 שבועות. 6 באפריל 2024 בשעה 18:03

לא מצליח להבין,  לעמוקו של העניין, איך באותה קבוצה של שולטות, כהגדרה מילולית, נמצאות אלה שבנוסף לרצון לסגידה ושירותיות, הן סדיסטיות שאוהבות להשפיל, יחד עם אלה, שעבורן שליטה הוא רק צורך בשירות. כאלה שנמנעות מלהכאיב ולהשפיל.
כאילו, ברור שלכל שולטת מותר להגדיר את רצונותיה. אם מותר לכל בן אנוש אחר, ומותר, אז על אחת כמה וכמה שלשולטת מותר.
פשוט לא מבין את מוגבלות השפה העברית.
זה בעייני, עולם שונה לגמרי.
אז איך זו וגם זו נקראות שולטת?
אז נכון, גם אתם, אני ונסראללה, מכונים בני אדם.
גם מנת פלאפל ומנת מישלן, מכונות מזון.
אולי בגלל שאני נמשך בעיקר לאלה שאוהבות שהנשלט גם כואב ומושפל עבורן, זה פתאום הטריד אותי.

לפני 4 שבועות. 6 באפריל 2024 בשעה 8:46

אמרתי לכלבה, שהמטרה שלי שהיא תצליח לבלוע את כל השתן שלי, בלי שתשפך אפילו טיפה.
להשכיב אותה על הגב ולכרוע מעליה.
לכוון ישר לפה, לעצור שהוא מתמלא, לתת לה לבלוע ולהמשיך כך עד להתרוקנות.
אחר כל להתיישב עליה ולתת לה לנקות אותי.
זה אף פעם לא מצליח לגמרי.
לפעמים אני לא מכוונת טוב.
לפעמים היא נחנקת.
לפעמים אני לא מצליחה לעצור לגמרי שהפה שלה כבר מלא.
אז הרצפה והשיער שלה והירכיים שלי מתמלאים בשתן. מבאס.
היום הכלבה סיפרה לי, שאתמול בבית שלה, על הגב, עם בקבוק מים ופקק ספורט, היא התאמנה.
ניסתה לשפר את כישורי הבליעה שלה.
זה חירמן אותי והצחיק אותי במקביל.
צחקתי בקול, נקרעתי והיא גם חייכה מבוישת ואז צחקה.
איזה כלבה היא. 

לפני 4 שבועות. 6 באפריל 2024 בשעה 7:23

שההודעה הגיעה, היא קודם כל חירמנה אותי הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין. הרגשתי את הרטיבות עוברת לי לתחתונים.
ידעתי שאני צריכה למצוא סידור לילד, אבל אמא שלי לא הייתה זמינה, כמעט התקשרתי לכלבה, מרוב התרגשות. אבל בסוף התקשרתי לאמא שלו. באסה האמת, אבל לא הפחית את רמת החרמנות שלי.
שמתי את הילד, ממלמלת משהו והתקרבתי אל ביתה.
חיכיתי כמה דקות, הייתי מתוחה, והרטיבות רק גברה.
אשכרה התחלתי להרגיש אותה זורמת לי על הירכיים, לפני שהוא שלח לי הודעה, עכשיו.
הייתי בטירוף, עברתי את הכביש, בלי להביט ימינה או שמאלה, חציתי את החצר שלה ולחצתי את ידית הדלת.
הידית, נענתה ללחיצתי וכבר אני בפנים, שני צעדים ואז המראה.
אלי עומד, יד אחת שלו, מצמידה את ראשה של הכלבה אל מפשעתו, כל הזין שלו בגרון שלה
היא על הברכיים, שגם ימין שלה, מחוץ לחזייה ואלי, עם ידו השנייה, צובט לה את הפיטמה.
סגרתי את המרחק אליהם בשלושה צעדים, הזין שלו עדיין עמוק בגרון שלה, ואז משכתי אותה מהשערות, ראש אחורה, עיינינו נפגשו לשניה או
שתים ואז סטרתי לה.
שתי סטירות הכי חזקות שיכולתי ושאלתי 'מה קורה פה כלבה'?
אלי ניגש אלי, הזין שלו עומד, מכנסיים מופשלים וחיבק אותי.
הוא לחש לי באוזן 'אמרתי לך, תני לי להמשיך אהובתי'.
הוא פנה אל הכלבה,
השערות שלה, עברו מידי לידו.
התפיסה שלו הייתה הרבה יותר אגרסיבית. הצוואר שלה נדחף מטה ופרצופה כלפי מעלה.
הוא ירק לה על הפנים. ראיתי את המבט שלה מבולבל.
הוא צבט את הפיטמה שלה בחוזקה, וירק על פניה שוב.
היא לא הוציא הגה.
הוא סטר לה בחוזקה ומשך אותה מהשערות לכיוון הנעליים שלי.
'נשקי כלבה' הוא ציווה והיא נישקה ללא היסוס.
הוא העביר אותה אותה מהשערות לנעלי השנייה והיא נישקה ללא פקודה.
הוא הרים את ראשה ואמר לה: 'כן, כלבה, תסבירי לאשתי, לאהבת חיי, מה בדיוק קורה פה.