התחלתי בליטוף לחיי הישבן.
ההתחלה המתונה, המשיכה לעיסוי אגרסיבי יותר. קצת צביטות, אחיזה חזקה בכל פלח, פיסוק הישבן תוך כדי, כזה שמאפשר לבחון את החור.
ואז הספנק הראשון, לפעמים אני נותן אותו חלש, הפעם בינוני ומעלה ועוד אחד ועוד.
מנסה לקצר את טווח הזמן שבו נצבע הישבן בצבע אחר, אדום, כהה יותר.
אחרי לא מעט מכות על התחת, עם היד, בדקתי רטיבות.
נראה לי אובייס. שתי אצבעות שנדחפות לכוס. מרגישות מצב.
זה עדיין לא קרה לי אף פעם, אבל נשבע שאם הוא אי פעם יהיה יבש, אם האצבעות לא ירגישו לי כנחדרות בקלות, בים של רטיבות, אפסיק.
שרון לא זכתה להיות הראשונה שלי, שזה קורה איתה. הכוס שלה בהחלט היה רטוב ושתי האצבעות נדחפו פנימה בקלות. משייטות.
אבל זאת פעם ראשונה, ולא הייתי בטוח אם יחסית אליה זה רטוב מספיק, כי נשים מרטיבות, אבל לכל אחת יש את רמת הרטיבות המירבית שלה.
אז הייתי צריך חוות דעת של מומחה.
אז התקשרתי לדוקטור רפי קרסו. סתם, בטח רפי היה מת שאתקשר.
אמרתי נשאל את בעלת החור. היא בטוח יודעת וקמתי ודחפתי לה את האצבעות לפה, גם שתנקה וגם שתחווה דעה.
עכשיו, בואו, אני לא באמת חושבת שנקבה צריכה לטעום את האצבעות שלי, בשביל לדעת אם היא רטובה מספיק, אבל אני אוהב את זה.
אומנם יותר אוהב, לדחוף לה אצבעות לניקוי אחרי שהם נדחקו לה לחור התחת, אבל גם אחרי טיול בכוס זה סבבה.
היא שיתפה פעולה, שרון. טעמה, עשתה עצמה מתלבטת, שלחה לשון שוב ואמרה:
'רטובה, כן, אבל הייתי רטובה כבר יותר' וחייכה.
טוב, התאפקתי לא לצחוק. אחלה תשובה שיכולה להיות סעיף, או לפחות תת סעיף, בספר ההדרכה לנשלטות בארטיות.
אבל לא צחקתי, מהשיער משכתי אותה לכיוון הזיין שלי, שהיה קשיח מאוד מתחת למכנס.
האגן שלי לא זז, רק הראש שלה, שאמרתי:
'צודקת. מתנצל. זה בטח הגיל. מניח שלפני 20 שנה היד שלי הייתה מספיק חזקה. עכשיו אני צריך קצת עזרה, אז לי את החגורה. מבטיח לבדוק איתך מה המצב, עוד כמה דקות.'
עזבתי את הראש שלה והיא התחילה להסיר לי את החגורה.
לא יודע, אולי זה היה רק בראש שלי, כי היא בהחלט הסירה את החגורה ביד בטוחה, אבל היה נראה לי שאני מזהה קצת חשש.