בהרצה

היא הגישה לי את החגורה בלי אומר, ואני ניגשתי לאחוריה, רואה את מבטה עוקב אחרי.
'ראש לרצפה, כלבה', הורתי והיא צייתה.
בניתי מתח כמה שניות. עלאק, בניתי מתח. מי ישמע פליני, אבל חלפו מספר שניות מהרגע שהיא בחנה את מרצפות הסלון שלי עד ההצלפה הראשונה.
היא הייתה חזקה. הבאות אחריה, היו חזקות יותר.
כבר בלי רצון לאיזון צבעים על פלחי הישבן שלה.
לא היה שם רצון לאומנות, רק רצון להכאיב.
אחרי לא מעט הצלפות, בצעתי שוב בדיקה.
היא הרגישה רטובה יותר. האצבעות יצאו מהכוס שלה ועיסו את חור הישבן שלה.
אח"כ חדרו שוב לכוס ואז נכנסו לה לקצה התחת. שוב לכוס, נדחפות פנימה, מסתובבות בפנים ושוב, הפעם עמוק יותר בחור התחת, לפני שהוגשו לפיה לטעימה ונקיון.
'עכשיו?' שאלתי.
'עכשיו טוב' היא ענתה.
'אני שמח', גיחכתי.
'טוב, טיפלתי בך מספיק. לא באמת הזמנתי אותך לפה בשביל זה, לפחות לא רק בשביל זה. הגיע הזמן לבחון את כישורי הלשון שלך'
גררתי את הפה שלה לכיוון הספה, בזמן שהורדתי את המכנסיים והתחתונים. כשהיא ניסתה לענות, השתקתי אותה.
הדבר האחרון שחיפשתי זה שהכלבה תספר לי כמה היא רוצה או תשתדל לעשות לי נעים.
זה היה זמן למעשים, לא לדיבורים.
התיישבתי על הספה, רגליים מפוסקות ולפני שהצמדתי אותה לביצים שלי, העפתי לה  סטירה
חזקה, משכתי אותה מהשערות לכיוון ירך ימין ואז לשמאל לפני שהצמדתי אותה לביצים, מחזיק אותה עדיין מהשערות, אבל כבר לא מזיז את הראש שלה, מצפה ממנה לפעול בלי מילים.
שרון פעלה. היא פתחה פה גדול והכניסה את הביצים שלי לתוכו. הידיים עדיין אחזו לה בקרקפת, אבל נתתי לה לפעול לפי הבנתה, לענג לי את הביצים, להעמיד לי עוד יותר את הזין.