בהרצה

שרון הגיעה בסביבות שמונה וחצי, נכנסה ושידרה נינוחות מהרגע הראשון.
לא מפגש ראשון שלנו. עשינו כבר כמה דרינקים והתכתבנו מלא, אבל פעם ראשונה בבית, עם צפיות למגע.
ישבנו במרפסת. ערב קייצי. אני עם כוסית העארק שלי, כרגיל.
היא התלבטה בין יין לבן וקמפרי. בסוף הלכה על קמפרי.
אגב, קמפרי, זה לא משקה שהושק רק לאחרונה, אבל מודה שלפני הגירושין שמעתי עליו פחות.
מאז שהתגרשתי והתחלתי לצאת, הרבה יותר. אני שומע עליו כל הזמן. מלא מבנות המין היפה, שותות קמפרי.
באופן אישי, פחות מתחבר לטעם, אבל בכיף.
שתו קמפרי, קמפרות.
בקיצור מרפסת, כוסית, סיפרה על שיחה עם הגננת של הבן שלה. דיברנו קצת, ילדים זה תמיד עולם ומלואו ואפשר לדבר עליהם שעות.
שאלתי, אם היא רוצה להיכנס, היא קמה ללא תגובה ונכנסה לסלון.
נכנסתי אחריה והתיישבתי על הספה. ראיתי שהיא עומדת, כמחכה להנחייה.
ביקשתי שתשב, ליטפתי אותנ ואמרתי:
'תראי שרון, את הרבה יותר יפה ממני, צעירה ממני ב15 שנים. אני רוצה להיות בטוח, שאת שלמה עם מה שהולך להיות פה. אין שום בעיה מבחינתי לשתות עוד כוסית במרפסת, סתם לראות משהו בנטפליקס, אם תעדיפי.'
היא הסתכלה עלי וענתה: 'תראה, אתה חמוד, אני באמת מעריכה את ההתחשבות שלך, זה לא ברור מאליו, אבל אל תוריד.
אני יודעת איך אתה נראה ומודעת לגילך.
לא באתי לטיפול פסיכולוגי.
באתי, כי בא לי להיות כלבה הערב. זונה. משרתת. מנוצלת. חור לשימוש. שרמוטת כאב והשפלה.'
היא כאילו השתדלה להדגיש את המילים המשפילות, אולי מתחרמנת מהן.
'יכול להיות שזה לא קשור אלי בכלל. אולי אתה מעדיף עוד כוסית, במקום להשתמש בי?
זה בסדר, אתה יודע. מה שעושה לך טוב.'
היא חייכה בסוף המשפט.

יבוא המשך...