מאז ומעולם

מיזוגניה? כנראה שאת כזו. לא יכולה להפנים ביקורת אז את חושבת שכל ביקורת היא בהכרח בגלל שאת אישה, או בגלל שאני גבר או בגלל שאנחנו חיים בחברה פטריארכלית בה אינדווידואלים עם פאלוס מכתיבים נורמות התנהגות הנובעות מרמת הטוסטסטרון בדמם. 

המציאות היא כמובן שונה בתכלית. במציאות את סתם אהבלה ואני לא מיזוגן, וגם אם היית גבר, פשוט היית גבר אהבל, זה הכל.

למה שאני אצטרך טלויזיה? אם יש לי רדיו אני לא צריך יותר כלום. אם יש פרנס ברדיו הזה אז בכלל. כלום אני לא צריך יותר.

כולם הלכו מזמן. אחריהם באה הכחולה עם העיניים של העגל. היא מצטערת, ככה היא בישרה לי. לא סתם מצטערת, היא ממש מרגישה אשמה. 

וואלה, לא יכול להיות מאמי...אשמה? את? איך זה בכלל אפשרי? אני אגיד לך מי אשם. אני אשם שהכנסתי אותך לחיים שלי, עגל שכמותך, אני אשם. אני והכושלהאמאשלך!

ואפילו לא הספקנו שתמצצי לי מאמי. אולי טוב שלא מצצת, כי אחרת מי יודע איך זה היה נגמר.

טוב שיש פרנס ברדיו, הוא יותר מרגיע מכל נרקוטיקה אפשרית.

היא צעירה מידי, רזה מידי, כוסית מידי ובעיקר מטומטמת מידי. כל זה בשילוב עם אלכוהול ויש לנו מתכון מנצח.

פאסט פורוורד, וכעבור חצי שעה הכחולה הזו עם החזה הנערי והעיניים הירוקות סוגרת לי את הדלת של האוטו על האצבע, אבל ממש. 

פאק!!!! אצבע אחת מרוסקת והשניה סתם שבורה, ככה אומר הרופא הצעיר שאני לא מאמין לו שהוא כבר אורתופד אמיתי. אבל כל זה לא יעזור לי עכשיו כי הצילום אמיתי והשבר אמיתי והכל אמיתי מידי, כולל הילדה שיושבת על הכסא הבהיר וחושבת שזה מאד רומנטי שהיא סגרה את הדלת על האצבע של בעלה של מישהי אחרת. 

לא מאמי, אני לא כועס עליך. סתם בא לי לסגור לך דלת על כל האצבעות כולל כל אלו של הרגליים. בטח מאהבה מאמי, מרומנטיקה.

* הוקלד ביד אחת

אני יושב לי כאן בתוך כלוב הפראדאי שלי, מוגן מההשפעות הזרות והמזיקות של כל אותן פסבדו-נשלטות שרק מחפשות בעצם שולט לשלוט בו. 

בינתיים שקט לי פה מאד בכלוב שלי. מעניין מי בכל זאת תצליח לחדור לכאן ולהתיישב למרגלותיי. כשהיא תבוא, אני מבטיח ללטף לה את הראש ולהאכיל אותה ענבים.

את מבלבלת את עצמך.

אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים

אולי עוד קיץ
אנחנו ניפגש
כולנו נתרגש -
זה נפלא.
אולי עוד קיץ
נמחה את הדמעה
ואם תגיע השעה
ונבקש -
אולי עוד קיץ ניפגש.

לפחות הנשים פה הרבה יותר מנומסות.

זה כל כך יפה לראות אותה ישנה. להסתכל עליה חולמת, קטנה כזו וחולמת, רגועה ומוגנת, העיניים שלה עצומות ככה והנשימות שלה חרישיות והכל מסביב דומם, כאילו שהיא התינוקת שלי. 

סתם נזכרתי לי בשעה שהעלתי זכרונות מהעבר.

יש כאן בלוגים, בהכללה גסה נגיד שביחס של 99:1 לטובת מגדר מסוים, שמשום מה נכתבים בכל פעם ביישור לאמצע. 

 יש לכם מושג למה הן עושות את זה?