"תזיז, תזיז, נראה אותו," היא אמרה לי. לא הזזתי כלום, אז היא פשוט משכה לי את הגומי של התחתונים והורידה לי אותם עד הברכיים. "פשששש...איי לייק איט" היא אמרה.
"ווי דונט יו ליק איט?" אמרתי לה בחזרה. גם ככה היא בזמן הזה של החודש שהיא לא כל כך שימושית בדרך הטבע.
היא שילבה בין עבודת יד לעבודת לשון. תוך כדי שהיא מענגת אותי התחלתי לחשוב על מה אני עושה עם הביטוח. בטח לא ידעתם, אבל מסתבר שכל תאונה שקשורה באוטו, גם אם הוא בכלל חנה ולא היה מונע, זו עדיין נחשבת כתאונת דרכים. זה בסדר, גם אני לא ידעתי.
מצד אחד זה מצוין, כי ככה אני יכול לתבוע את הביטוח ולקבל לא מעט כסף ממה שהיא עשתה לי. הבעיה היא שלכולם סיפרתי שסגרתי לעצמי בטעות את הדלת על האצבע, לא סיפרתי שזו היתה היא.
אני לא יכול לספר עליה לאף אחד, זה יהיה הסוף שלי.
"הביטוח לא ישלם אם זה אתה עשית לעצמך" הסביר לי חבר שלי שהוא גם במקרה הסוכן ביטוח שלי. "הם לא פריארים. הם יחשבו שעשית בכוונה".
מחר אני אמצא דרך להגיד שזה לא אני מבלי שיבינו מי זו הייתה באמת. בינתיים שתמצוץ, גם ככה אני לא יכול לנהוג.