לפני 9 שנים. 17 באוגוסט 2015 בשעה 7:27
אני יודעת שאסור לי אבל אני לא עומדת בפיתוי
5 בבוקר אני יוצאת להליכה אני מבטיחה לעצמי לאט ולא ארוך
אבל עם המוזיקה אני שוכחת הכל
מוצאת את עצמי נחנקת
לא מסוגלת לעצור
אסור שאיש יראה אפילו שביב של חולשה
מאיטה, מתוסכלת
מסלול שפעם עשיתי בריצה אני בקושי עושה בהליכה
רק חסר איזה זקן שיעקוף אותי
הרבנית מתקשרת לשאול לשלומי
הבנות בלימודים מתגעגעות
פעם היא אמרה לי בתמיהה איך אלוהים חנן אותי בכל כך הרבה
צחקתי ואמרתי לה
הוא ידע מה מצפה לי אז הוא ארז לי תרמיל מלא בהתאם
לא רוצה שיתפללו עבורי
לא רוצה שאיש ידע
לעיתים אני תוהה איך אני מצליחה להכיל את כל הניגודים שבי
כמו כמה עולמות שמתנפצים בתוכי
