לפני 9 שנים. 24 בספטמבר 2015 בשעה 15:48
עיכוב גורר איחור שמרחיק את החזרה לארצינו הקטנה. אילוצי מערכת.
בין לבין אני קורא אותה כדי לשמור על רמות שגעון במקום הנכון.אני תוהה מה היא הייתה כותבת אם לא הייתי אומר לה לכתוב געגוע.
אני תוהה אם התדובות הקצרות שלי מעבירות את מספר הפעמים שהיא עולה לי בראש במקומות הכי נורמליים ובמקומות הכי מוזרים.
אל מול הר ויער אני חושב עליה קשורה שם בחוץ ועל דברים שהייתי עושה. אל מול נחל אני רואה את קני הסוף. ואת העכוז שלה מאדים.
אל מול פסגה אני רואה רומנטיקה כואבת. אל הגיאיות אני מוסיף דם מדמה וצובע את הנוף.
בישיבה אני רואה מתחת לשולחן.
בסעודה כול סכין ומזלג פוטנציאל למכאוב.
אני חושב שאם להתגעגע. אז ככה. כי היא כול הזמן איתי. גם כשהיא אי שם. או אני אי שם והיא פה.
מחר. מחר אתחיל. לתכנן מפגש נוסף. ללא גבולות.