צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

המכחול שיתאר גם את הצבעים, וגם את התחושות, ואולי את מה שיגדל פה, מול העינים
לפני 9 שנים. 24 בספטמבר 2015 בשעה 15:48

עיכוב גורר איחור שמרחיק את החזרה לארצינו הקטנה. אילוצי מערכת.

 

בין לבין אני קורא אותה כדי לשמור על רמות שגעון במקום הנכון.אני תוהה מה היא הייתה כותבת אם לא הייתי אומר לה לכתוב געגוע.

 

אני תוהה אם התדובות הקצרות שלי מעבירות את מספר הפעמים שהיא עולה לי בראש במקומות הכי נורמליים ובמקומות הכי מוזרים.

 

אל מול הר ויער אני חושב עליה קשורה שם בחוץ ועל דברים שהייתי עושה. אל מול נחל אני רואה את קני הסוף. ואת העכוז שלה מאדים.

 

אל מול פסגה אני רואה רומנטיקה כואבת. אל הגיאיות אני מוסיף דם מדמה וצובע את הנוף.

 

בישיבה אני רואה מתחת לשולחן.

 

בסעודה כול סכין ומזלג פוטנציאל למכאוב.  

 

אני חושב שאם להתגעגע. אז ככה. כי היא כול הזמן איתי. גם כשהיא אי שם. או אני אי שם והיא פה.

 

מחר. מחר אתחיל. לתכנן מפגש נוסף. ללא גבולות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גויאבה חמוצה​(אחרת) - גם אם לא היית אומר/מצווה/פוקד עלי לכתוב געגוע סביר להניח שזה מה שהיה יוצא. ככה זה, אני כותבת את מה שמעורר בי רגש עז. אושר, כאב, פחד, כעס, געגוע. אתה.
לפני 9 שנים
סהר אדום{@אדומה מדם} - יופי. כי יש לך עוד יום לכתוב געגוע. תקוע באי שם לא אחזור היום
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י