סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

עברנו רשמית להבנתי, את גבול הטעם הטוב.

לפחות זה שמציג את הגבול של המילה הכתובה לגבי הרעב האישי העמוק הזה שההפסקה הזו מוציאה מאיתנו.

המילים כבר שרפו את המקלדת, המקלדת כבר איכלה לנו את האצבעות, הכאב זרם לנו בידיים, היכה לנו בראש.

ולמרות זאת אנחנו עוד רחוקים מידה של שפיות אחת קטנה מפגישה, צרור קטן של דאגות, ומנהלות לפתור.

מה שלא חסר, גם אם אני כותב פחות, אומר פחות, או כול פחות אחר, זה לא רצון, ולא חשק.

עייף ממילים, למרות הכול, מעשים הולמים אותי יותר.