לפני 8 שנים. 1 בדצמבר 2015 בשעה 14:11
ולפעמים אני מורדת בכולם.
במוסכמות.
בציוויים.
בדרך החיים.
בהתנהלות.
ובאדון שאינו.
פשוט מרד פנימי ולקיחת החופש בידיים.
ואז אני מרגישה את החסר העמוק שחורץ בי לעומק הנימים ומציב אותי במקום בודד וחסר ביטחון.
אני שתמיד ידעתי שהשליטה בידי בכל רגע בחיי, מוצאת את עצמי חסרת אונים וזקוקה לציית כמו ילדה שמצייתת להורים, ללא עוררין!
אבל למי ...
למען השם .
מי מבין כולם ראוי??
