יום לפני המאורע...
ציוית עלי להכניס לתיק נרות,מספר 8 , אטבים, סכין וגפרורים.
וביקשת שבנוסף אביא עוד שלושה חפצים נוספים שישעשעו אותך....
בלב דופק נכנסתי לחנות מול הבית לחפש נרות מספר 8 (פעם ראשונה שאני מגלה שלנרות יש מספר...)
סכין הבאתי את הסכין של הפירות ( אימאלה....)
אטבים חיפשתי את הכי ישנים שלא יכאב לי מאד... וכמובן גפרורים....
ומהראש הקודח שלי שלפתי כמה חבלים, שמן, וקערה עם עוגיות ( אני אוהבת עוגיות... )
אני צריכה להספיק את הרכבת של 2:15 שאגיע בזמן שקבענו...
השעה כעת 1:58 יש לי עוד 17 דקות. יספיק לי הזמן אפילו לקנות נסטי קר בטעם אפרסק ולהסתמס איתך....
אני עומדת בתור בכניסה לתחנת הרכבת, צריכה לעבור את המסוע של הביטחון...
הנחתי את התיק על המסוע, הצפצוף החד הקפיץ את כל חושי... (הסכין....!!! )
אויש!!!
אדוני איש הביטחון , בבקשה... אני ממהרת (לאדון שלי...) אני מאחרת את הרכבת....
לאדון הביטחון יש זמן בשפע הוא פותח את התיק ומתחיל לרוקן את תכולתו מול עיניהם הנדהמות של כל הסובבים.....
האטבים התפזרו, החבלים... (הוא מביט בי תוהה...)
גפרורים...סכין פירות בלי פירות... ונרות....
ואני אובדת עצות, הוא מבקש תעודת זהות לוודא שאני לא שאהידה, בידיים רועדות הגשתי לו את הזהות שלי והשעון הורה על השעה 2:16 ....
זה אבוד אדוני...
אני לא אגיע...
