אתנחתא

בתגובות לבלוג של מיז קיי (היא לא כותבת כאן, הגברת שכותבת ישר לתוך הלב) מישהי ציטטה את השיר הבא, של ריימונד קארבר (על התרגום: עוזי וייל).
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132846&comments=1&blogcode=7982376&commentid=0901
אני מוחה דמעה כי כל מילה שכתובה בו מוכרת לי באופן רגשי, והיום (וכל השבוע) הרגשתי כמו שני הבתים הראשונים. אני מחכה להרגיש ולהיות גם הבית השלישי.

גשם


התעוררתי הבוקר עם
תשוקה עצומה לשכב במיטה כל היום
ולקרוא. נלחמתי נגדה לדקה.

אחר כך הבטתי בגשם מחוץ לחלון.
ונכנעתי. הפקדתי את עצמי לחלוטין
בידי הבוקר הגשום הזה.

האם הייתי חי שוב את חיי מהתחלה?
עושה את אותן שגיאות בלתי נסלחות?
כן, אם יתנו לי חצי סיכוי. כן.