אתנחתא

ידידי הטוב נ', חברי בנפש, אחי ומחמל-נפשי, יצא היום לקנות ספרים יחד עם אחד מחבריו לעבודה. בדרכו פגש במוכר ספרים חינני שלבש את המדים החדשים של עובדי סטימצקי (?) והעיר על כך שהם מתאימים לבילוי במועדון הדאנג'ן, רק חבל שהוא נסגר. בשיחה שהתפתחה דובב המוכר את ידידי, שהוכיח בקיאות מרשימה בעניינים יחסית למי שאינו עמוק בעסקי הקהילה, ותהה על קנקן הכרותו המופלגת. או-אז התגאה ידידי בקיומי בחייו, וסיפר למוכר (הנחמד והחינני, כהגדרת נ'), עלי.

"עשית לי אאוטנג?!" זעקתי חמס בטלפון, בעודי חובטת פיסות דלעת למרק אל קרש-החיתוך.
"לא", אמר נ' בשלווה, מציף תבנית תפוחי-אדמה בקרם-פרש מצדו השני של הקו. "ותוסיפי סלרי ופטרוזיליה, ככה יהיה למרק טעם, יא-צמחונית".
"אז מה סיפרת לו עלי?" אמרתי וזרקתי קצת כרוב לסיר. הוא סגר את דלת-התנור בחבטה.
"הוא אמר לי להגיד רק את הניק שלך, אז אמרתי לו קוויני, והוא ישר ידע."
"מי זה היה?" שאלתי, מכסה את הסיר ואת כל תכולתו והולכת לרבוץ בסלון.
"לא יודע, לא שאלתי איך קוראים לו."
"ומה עם הניק שלו?"
"אני לא מבין בדברים האלה, לא ידעתי מה אני צריך לשאול. חכי, אני אגיד לך איך הוא נראה" - וכאן בא תיאור ארוך שלא עזר לי בכלל.

אז, מוכר ספרים יקר: אנא הזדהה, ולו רק כדי לספק את סקרנותי (או להביך אותי בכך שנפגשנו ודיברנו ובכ"ז אני לא זוכרת מי אתה).
זה יכול להיות כאן, זה יכול להיות בפרטי, זה יכול להיות ע"י יונת דואר -

ותודה.


++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

בינתיים המרק מוכן, יצא אחלה.
😄