אתנחתא

ניקול בעקבגבוה​(שולטת) - (:

זיקית - כן, נהיה פה משעמם אחושרמוטה. אפילו בלוגים מענינים נהיו משעממים (ואני מתכוונת לשל עצמי :)) ).

Queeny​(מתחלפת){being} - ובכל זאת, קרוא-אקרא ;)

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - זה סוג של מעגל שמזין את עצמו - כשהקוראים שלך לא מנהלים איתך דיאלוג וכשכמות הקוראים האיכותיים קטנה יחסית, הרצון והצורך שלך לכתוב דברים מושקעים וטובים יורד. כתוצאה מכך, אתה הופך למשעמם והקוראים האיכותיים נעלמים להם. המציצנים עוד נכנסים מדי פעם לקרוא האם חשפת איזשהו מידע אישי על עצמך ו/או הזוגיות שלך, ומי שנשאר בעקביות הם רק השונאים שלך, שעוקבים אחרי הבלוג כדי לעקם את האף מולו :)

ובקפה דה מרקר אני לא טורחת לקרוא כמעט בלוגים. או שהם מלאים בקידום עצמי או שהם פלצניים וטרחניים.

Queeny​(מתחלפת){being} - ניסחת את זה מאוד מדויק ויפה.
לגבי כמות של קוראים איכותיים שקיימת או לא קיימת - לא נראה לי שיש מה לעשות.
אבל מה לגבי דיאלוג ותגובות? אני תוהה עד כמה זה באחריותי. האם אני רוצה תגובות כדי שיהיה באמת דיון, או שמה אני רק רוצה לדעת מי צפה? ובהזדמנות זו - ברוכה הבאה לקוראת ניקול בעקב גבוה, שלא ידעתי שנמנית על קוראותי! :)
וגם לגבי הקפה את צודקת. שוב, מוץ בערמה של מוץ.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - בעקבות זאלו אני גיליתי שכשמגיבים למגיבים שלך מתפתח לפעמים דיון (ע"ע :-) ) ולכן גם לכותב הפוסט יש את הכח להניע את הדיאלוג.

ואין מתאימה לקפה מאשר ההגדרה של מוץ בערמה של מוץ, אבל שם לפחות אין יצור כמו אמוץ D:

Queeny​(מתחלפת){being} - אני מבטיחה שמתישהו גם לשם הוא יגיע. החלקים הסאדיסטיים שבי מתעוררים ואני מחככת ידי בהנאה לראות את יושבי הקפה המדושנים מתמודדים עם הפלא. אולי נשלח לו לינק? D: זה יהיה כה מבדח.

עכשיו הדרדרתי הכי נמוך שיש, לרדת על אנשים מאחורי גבם, ועוד על כאלה שלא יכולים להגיב. גם סוג של דיון.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - זה בסדר את מוזמנת להאשים אותי כגורם המשתחית של נשמתך :-)

ואני בהחלט מקווה שהוא לא יגיע לשם. גם ככה רוב החומרים שם גורמים לי לבחילה קשה, ואלמלא הייתי חייבת להגיב שם לצרכי עבודה, חי נפשי שלא הייתי מבזבזת על האתר המעפן ההוא דקות.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - משתחית זה בעצם משחית כשאמצע הלילה עובר.

Queeny​(מתחלפת){being} - אני חושבת שעבודה כזו זה לא SSC.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - אני מסכימה ועוד איך :-)

Nutella la - אוי, הלב כואב.

Queeny​(מתחלפת){being} - נכון? תודי שנשבר בקרבך

Nutella la - מודה, אכן הלב נשבר מהשעמום הזה.

Queeny​(מתחלפת){being} - עכשיו קיבלתי תגובה בעל-פה שהייתי אגרסיבית ומתריסה.
הכצעקתה?

Nutella la - כנראה שהלוחש לסוסים מאוד רגיש, אני לא חשתי בשום דבר מהדברים הכתובים לעיל.
יכול להיות כי אני פשוט אוהבת אתכן ככה ?

Queeny​(מתחלפת){being} - בהתחשב בזה שאין לך בלוג משלך לבטא בו את רגשותייך (ועייני בתגובה של המלט לעיל), טוב ל_ק_ר_ו_א פה איך את אוהבת אותנו. ובעצם, הייתי צריכה לנחש... :)

Nutella la - הו, לא, אני לא נכנסת איתך לדיון על רגשותי. :)

Queeny​(מתחלפת){being} - זה רק בגלל שאני סאדיסטית, וזה לא פייר :(

Nutella la - מניפולציות רגשיות לא עובדות עלי, בטח לא כשהן באות מסדיסטית נהדרת שכמותך.
את מוזמנת ל_ק_ר_ו_א איך מרגישה, בהודעות האדומות : )

המלט - בפרק החמישי של 'מסה על מוצא הלשונות' מספר לנו ז'אן -ז'אק רוסו ש:
"הכתב, שאמור היה כמדומה לקבע את הלשון, הוא
דווקא זה שפוגע בה; אין הוא משנה את מילותיה אלא את רוחה; במקום כוח ההבעה הוא מכניס בה דיוק. כאשר אדם מדבר הוא מעביר את רגשותיו, וכאשר הוא כותב - את רעיונותיו"
(תרגום: עידו בסוק)

הו, הבלוגוספירה. הענין הוא -- כפי שאוהבים להתבטא הצרפתים -- הענין הוא ל_כ_ת_ו_ב. פעם הענין היה לשבת על הברזלים ביום שישי, בלורית משוחה ומסרק בכיס האחורי; אח"כ הענין היה לדעת איפה יש מסיבה בעיר, ואיפה הפיק-אפ-בארים הכי שווים; אך מאז שהקבוצות החברתיות התחברו לרשת, הענין הוא ל_כ_ת_ו_ב. לכל אחד יש בלוג, או אפשרות לבלוג.
alas, לא כל אחד יודע לכתוב, ובודאי שלא במובן של רוסו, שהרי מעולם לא חבו כל כך הרבה רעיונות כל כך הרבה לכל כך מעט יוצרים: לרוב אין פשוט מה ל_כ_ת_ו_ב. בדרך כלל גם אין להם מה לומר -- אלא שהם בכל זאת א_ו_מ_ר_י_ם. בהיעדר רעיונות, הופכת הבלוגוספירה לצלחת פטרי ענקית שרוחשים בה ר_ג_ש_ו_ת. גם האויל המשריש ביותר מרגיש. גם הפוסטמה הטיפשה ביותר מרגישה. כולם מרגישים, הו כה רגישים ומרגישים. נכון היה ל_ד_ב_ר: כמו התגובה בע"פ שקיבלת -- אבל אין עם מי; אין על מה; אין איפה; אז כל פקעת הרגשות הזו עוברת אל הכתב. לא הרעיונות מועלים על הכתב -- אלא הרגשות נדברים אל הכתב, מדובררים אל הבלוג, בוסריים, חסרי דקדוק, לא מדויקים בעליל, משמשים בערבוביה. אין לך מה לחפש רעיונות בבלוגים (חוץ מאשר בשלי, כמובן) -- אבל אם ברגשות חפצה את,
מאלה תמצאי הרבה. הענין הוא ל_כ_ת_ו_ב ר_ג_ש_ו_ת. מה אני מרגיש עכשיו אחרי שזיינתי את ההיא, ומה הרגשתי אז כשהיא זיינה אותי, ומה מרגישים כולם כשהם מזיינים, ומה הם מרגישים כשהם לא מזיינים,
ואיזה טלנובלה זה הכל אתם קולטים כאילו? לא לא קוויני, החכמה שבסדיסטיות -- לא כאן תמצאי את אשר ביקשה נפשך. חזרי אל ספרי השירה; אל חוברות העיון; אל אולמות המוזיאונים; אל השיחות של אוזן לתוך אוזן. סוף דבר הכל נמצא שם.

Queeny​(מתחלפת){being} - אוח, בחייך, אני לא מאמינה שפעם ישבו על הברזלים. כבר כשזה היה פינה ב"זהו-זה" לא נותר מי שעשה את זה אותנטית.
וגם אתה מדייק, כולל באבחנה לגבי כתיבת הרגשות.
אבל בינינו, רגשות הם מה שמשאיר אותי לקרוא בבלוגים. תנו לי את הצהוב! תנו לי את נפשכם! תנו לי אותה כך שאוכל להגיב עליה ב {} !
אבל למה אתם לא יכולים גם לכתוב את זה טוב, מעניין ומרגש, לעזאזל?
והאם אני יכולה לעשות את זה?

Nutella la - בדיוק, תני לי את נפשך, את יכולה לעשות את זה.

Nutella la - המלט, כשאתה כותב ככה אני לא מבינה למה אתה לא רואה שדווקא לא הכול נמצא שם, הנה הוא נמצא גם כאן.

המלט - אבל כאן הוא שיכפול. הוא תמונת ראי. הוא רגשות מדובררים שבקושי עברו את המינימום האולימפי לבלוגיאדה.

ועוד אבל -- אבל את צודקת. גם כאן יש דברים. רק הם נדירים יותר, חמקמקים יותר, ופחות מרוכזים מאשר שם, בחוץ.

Nutella la - אני מסכימה אותך, נדירים ביותר.

נקודה. - "אין לך מה לחפש רעיונות בבלוגים (חוץ מאשר בשלי, כמובן)"
ואני אומרת..לך,

ל_כ_ת_ו_ב

ובינתיים בחייאת יא המלט, הבטחות צריך לקיים!

:)

אחת קטנה שמתגעגעת.

נ.ב
קוויני, זה בכל זאת הבלוג שלך :)
יש לי 8 עמודים ברשימה הזו, שמתוכה אני כמובן מסננת,
שמתוכה אני גם דולה ממעמקים אנשים שכבר הרבה זמן לא כתבו וחוזרת חזרה לפעמים. ולפעמים אני אפילו פותחת ספר.

מה שכן תמיד עולה לי חיוך כשאת קופצת לי שם לעמוד הראשון.

Queeny​(מתחלפת){being} - את כיפית, את

AliceWonders - תראי איזה מעניין עשית כאן.
אפילו צחקתי.
ונתקפתי געגועים לכמה וכמה אנשים.
גם אליך.
:-)

Queeny​(מתחלפת){being} - נו, טוב שהופעת. יאללה, תרימי ראש ותכתבי בעצמך