אתנחתא

ליידי מדונה - queeny, את בטוחה שהשיר בדסמי?
הוא צמרר אותי. הוא נקרא אצלי כמו האב נתן אלתרמן שהכיר את הבת שלו יותר טוב מכולם. הוא קורא "ביתי, ביתי".
הוא גם כתב עליה את "שיר משמר" הוא ידע שיש לה נטיות להתאבדות.
השמועות אומרות שהמוות בנפילה מהחלון לא היה תאונה.
קראי: היא מחשבת את קיצה. הם כולם ידעו שהיא נלחמת עם המוות.

אך גם בקום צחוקך מנוער,
בעגילים וצליל צמיד,
וגם עת קומתך ת??נוע,
בתוך שפעת שמות ותאר,
הלא תמיד, הלא תמיד,
כעוף-כנף לקראת קנו,
בתי, בתי,
יוצא לבך אל סכינו,
בתי, בתי.

את מחשבה ק?צ??ך?. רק שמו אינך קוראה,
והוא ניבט קרוב. והוא איתן קבוע.
כדיוקן המלכות על פני האגורה,
בכל ת??ג?י חייך הוא טבוע.

אני מנתחת את השיר של האב נתן אלתרמן שיודע שהבת שלו, תרצה אתר, תקח את נפשה במו ידיה.

Queeny​(מתחלפת){being} - ליידי מדונה (עכשיו אהיה דבוקה לשיר של הביטלס כל הלילה :) ),
זה באמת שיר מצמרר. המשפט שעושה לי את זה הוא "כי פארוה לפי חרב / בפחד יום ופחד ערב".

לגבי שאלתך הראשונה: אני לא "בטוחה" שהשיר בדסמי. סביר מאוד שלא. מה שאני עושה הוא קריאה פרטית, מכיוון מאוד ספציפי. זו קריאה אחת מתוך קריאות אפשריות אחרות. בכל אופן, לא נראה לי שאלתרמן היה בקטע ;)

הקריאה שאת מציעה היא למעשה קריאה ביוגרפית - כזו המתייחסת למה שידוע לנו על חייו של המחבר (ובמקרה הזה, גם למה שידוע לנו על חייה ומותה של בתו). הכיוון הזה חזק וגם מושך, בייחוד לאור המיתוס ש"שיר משמר" נכתב עליה ועבורה (מיתוס שהיא-עצמה חיזקה כשכתבה שיר תשובה בשם "שיר הנשמרת")? אני מציינת שמדובר במיתוס כיוון שיש פרשנויות אחרות, הגורסות שלא *רק* עליה נכתב השיר, אלא שהיו בו כוונות ומשמעויות נוספות.

אני רוצה להציע כיוון ניו-קריטיציסטי של קריאה: התפיסה הניו-קריטיציסטית בוחרת לקרוא את הטקסט כמוצר אמנות אוטונומי ושלם בפני עצמו, אשר אינו תלוי ביחסיו עם חיי הסופר, עם כוונותיו, עם ההיסטוריה הכללית וכו'.

אכן, תרצה אתר נלחמה עם הדיכאון ועם המוות. האם יש בשיר משהו נוסף? האם יש בו עוד דברים מלבד מלחמה עם המוות?
איך תקראי למשל את המשפט: "יפה בתי בסכיניה"? או את "וצר נשבע: אהיה לך סכיניך"?

ליידי מדונה - אני אמנם מעדיפה את התפיסה הניו קריטיציסטית, שרואה את השיר כיחידה אוטונומית, אבל בשיר משמר ובשירים אחרים של אלתרמן לפעמים המסר צועק מתוך השיר. אחרי שאני מכירה את הביוגרפיה קשה לי לקרוא את "שיר משמר" ו"שיר הנשמרת" אחרת מצעקה של אב לבת לשמור על נפשה.
המילה "בתי" הורגת אצלי אישית כל שיר אהבה מלבד אחד. "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות".
בכל שיר אחר "בתי" אצל גבר לא מעביר אותי, גם בגישה ניו קרטיציסטית, לאהבה חושנית. אולי זאת רק אני ש"בתי" לא יכול להופיע אצלה בשיר אהבה חושני.

כשאני קוראת בגישה ביוגרפית הניתוח של השיר הזה צועק אצלי התלבטות של אלתרמן אם הדרישות והשאיפה למצוינות שדרש מהבת הביאה אותה לרצון להתאבד או שהוא עזר לה במצוינות שלה. הוא יודע שהיא מצוינת והוא הביא אותה למצוינות אבל יודע מה עשה.
תרצה אתר הזכירה בראיונות שאחת הסיבות לחשיכה בנפשה היתה הדרישה הלא פוסקת של אביה והביקורתיות שלו. אלתרמן הצטער מאוחר מידי. בשיר הזה יש צער והצטדקות.
"יפה ביתי בסכיניה". "אהיה לך סכינך".
אלתרמן האב הבין מה הוא עשה לבתו רק כשהיה מאוחר מידי.