לפני 22 שנים. יום שני, 11 באוקטובר 2004 בשעה 8:23
כאב שלי, החכ??ם. שקט הייה ורך.
דרשת רדת ערב - הוא יורד ובא.
אפלוליות סתומה עוטפת את הכרך:
שלווה לאחדים, ליתר - דאבה.
הנה כבר אספסוף בזוי של בני תמותה
אל שוט-התענוג, תליין אכזר, נרכן;
בחג העבדים לוקט לו חרטה -
כאב שלי, הושט לי יד, נלך מכאן,
הרחק מהם. ראה: שנים מתות נוטות
על מרפסות מרום, שמלות-אתמול עוטות,
ונוחם מחייך מתוך המיים גח;
חמה גוססת תחת גשר תרדם;
כשובל של תכריך ארוך, לפאת מזרח -
הקשב, אהוב, הקשב - ליל נועם מתקדם.