אתנחתא

מכיון שאין לי טלויזיה אבל משתרע לפני יותר ויותר זמן פנוי, אחת הדאגות הראשונות שלי במעבר לביתי החדש היתה לאינטרנט מהיר, ובעיקר פרטי. עד היום התקמצנתי וגלשתי רק בעבודה (בהתחשב בכמות השעות שביליתי שם, זה ה ס פ י ק), אבל עניין הפרטיות תמיד היה issue. לגלוש ב"כלוב" כשתמיד יש את הסכנה להיתפס - לא שזה לא מרגש, אבל בכ"ז. במיוחד זה היה קשה בתקופה בה being אהובי ואני רק התכתבנו - אז הייתי באה מוקדם במיוחד כדי לזכת לשעה של פרטיות לקרוא ולענות. היה בזה משהו כיפי, נכון, אבל ההזדמנויות שלי לאונן מול הצג לקו בחסר.

כל ההקדמה הזו רק כדי להמשיך ולומר, שבהשתרע זמני הפנוי מולי, ובהיות האלטרניטיבה ניקיון הבית ולגמור סוף סוף עם הארגז האחרון הזה, ברור שאני בוחרת באוננות.


ובכן, מה גיליתי עד כה:

* אני מכורה ל"כלוב" כי אני נהנית לדלות רכילויות ונהנית ממה שאנשים כותבים. אבל למעט פוסטים מעטים (ודווקא בבלוג לסבי, תודה scarletempress) נדיר שאני מתחרמנת ממה שנכתב פה.

* תמונות פורנוגרפיות עדיין לא עושות לי את זה. אבל תמונות אירוטיות, מרומזות - לפעמים כן.

* הפנטסיה הסודית שלי היא עדיין האולטימטיבית בשבילי. תודה לאל לחברי הפורום הכחול והידידותי, שממשיכים לסרוק את הרשת בחיפוש אחר תמונות רלוונטיות.

* אני לא מסוגלת לגמור פעמיים רצוף. לפעמים אני כל כך נהנית מהאורגזמה הראשונה שזה ממש מספיק לי, ואני מתכרבלת לי רוויה, ולפעמים דווקא מצער אותי שכבר נגמר, כל כך נהניתי בדרך, ובא לי עוד - אבל זה פשוט אי-אפשר. להמשיך זה סתם להציק לעצמי. ואני תוהה - האם זה משהו שאפשר לעבוד עליו? והיה וכן, האם זה התחום בו כדאי לי להשקיע את האנרגיות שלי בתקופה זו?

* "כשאני לא מצליחה להרדם, ומחשבות יוצאות ונכנסות" אני יכולה לאונן, וזה ישר מרדים אותי, אפילו לפני האורגזמה...

*ככל שאני מאוננת יותר, כך אני מחורמנת יותר. וככל שאני מחורמנת יותר, כך אני מרגישה יותר ויותר במשחק. והחלק המתחלף שלי הופך יותר ויותר דומי. מכאן אני למדה שיש איזשהו קשר בין עוצמת התאווה שלי לבין הכיוון שלה.

וגם, היום עשיתי לעצמי רדיו פרטי ב http://www.pandora.com/ וזה ממש עונג צרוף אני נהנית מכל רגע.

בסופו של דבר אוציא את האף החוצה, אבל כרגע אני כמו החתול - מנסה להפחית גירויים כדי שאוכל להכיל את הכל.