היא מתפתלת, נושכת שפה, עיניים גדולות, סקרניות, ואז לוחשת בקול רך, ילדותי, "אבא, אני כל כך חרמנית… בא לי שתזיין אותי כמו חיה." היא צוחקת, חיוך מתגרה, אבל אז מוסיפה בקול נמוך, קצת נבוך, "אבל… אני במחזור." הלב שלי נמס מהכנות שלה, מהתמימות הזו שמתערבבת עם תשוקה גולמית.
אני מתקרב, יושב לידה, יד מלטפת את לחייה, חמה, מרגיעה, עיניים נעולות בשלה. "קטנה," אני אומר, קולי עמוק, יציב, רך, "אני אוביל אותך, נעשה את זה בדרך שלנו, ברכות, אבל עמוק." היא נרעדת, חיוך קטן פורח, עיניים נוצצות, סומק מופיע על לחייה, והיא לוחשת, "אני סומכת עליך, אבא."
אני מושך אותה אליי, מנשק את מצחה, שפתיים רכות, מגוננות, ואז מוביל אותה לרצפה, שמיכה רכה פרושה מתחתינו, כמו קן חם. אני מפשיט אותה לאט, בעדינות, חולצה מחליקה, חושפת שדיים עגולים, פטמות זקורות, מכנסיים נושרים, תחתונים זעירים נשארים, כתם קל מרמז על המחזור שלה, ואני מחייך, מראה לה שאני לא נרתע. "את מושלמת ככה," אני לוחש, והיא מסמיקה.
אני מחבק אותה מאחור, מנשק את עורפה ברוך אבהי, לוחש לה בדיוק איך לנשום, איך לשחרר את הגוף, נותן לה קול עמוק ויציב להיאחז בו. היא נושמת איתי, כל נשיפה שלה מרגיעה אותה עוד קצת, כל שאיפה מקרבת אותה אליי.
אני משמן את עצמי, מחמם את השמן בידיי, ומתחיל להיכנס לתוכה באיטיות, אך בנחישות ובעוצמה. אני חש בהתנגדות שלה, השרירים שלה מתכווצים סביב הזין שלי, והתחושה מעוררת בי עונג עמוק והתרגשות ראשונית. "תנשמי לאט, אהובה," אני לוחש לה באוזן, "תרפי את הגוף שלך, תני לי להוביל אותך פנימה." אני מרגיש אותה נאבקת מעט, קולה משתנק מהכאב החד והלא מוכר, ואני מיד מכיל אותה, ידי מחבקות אותה בחוזקה מתחתיה, מקרבות אותה אליי בחום ובביטחון. אני מנשק את ראשה, צווארה, לוחש בעדינות: "את עושה את זה נהדר, קטנה שלי, תנשמי איתי."
אני מכניס את אצבעותיי לפיה, והיא מוצצת אותן, משתמשת בחום פיה, בלשונה הרכה, ובשיניה העדינות שמלטפות ונושכות אותן קלות כדי להקל על הכאב שלה. תחושת הפה שלה על אצבעותיי מדליקה אותי עוד יותר, ומעמיקה את התחושה שלי עד כמה היא סומכת עליי, עד כמה היא אוהבת אותי.
ככל שאני חודר עמוק יותר, בתנועות איטיות ומבוקרות, הכאב מתערבב אצלה בעונג בלתי מוכר. היא מתנשמת, ממלמלת בקול מתפלא, "אבא… כואב לי, אבל… זה כל כך טוב… איך זה אפשרי?" אני מחייך, מנשק את צווארה, ומרגיע אותה: "את עושה את זה מושלם, אהובה. אני כאן איתך, את מוגנת. תני לעצמך להרגיש הכל."
היא מתמסרת לחלוטין, מתחילה לזוז איתי, ואז לפתע מתכווצת וגונחת בעוצמה. "אבא, אני גומרת… לא ידעתי שאפשר ככה…" עיניה נוצצות בפליאה ובעונג, גופה מתפתל ברעד בלתי נשלט, ואני מרגיש את הגלים העזים ששוטפים אותה.
היא מביטה בי, עיניים גדולות נוצצות, מתחננת בלחש מתוק שאגמור לה על הציצים. אני עושה זאת בדיוק כפי שביקשה, מסמן אותה כשלי, בידיעה שהיא סומכת עליי לחלוטין.
בסוף היא מתכרבלת עליי, יושבת על הברכיים שלי על הספה, מתנשפת קלות, ואז פורצת בבכי קטן, טהור, שנובע מעוצמת החוויה, מההקלה, מהתחושה המהממת של ביטחון ואהבה שאני מעניק לה. אני עוטף אותה חזק, מנשק את שערה, מנגב באצבעותיי את הדמעות, ולוחש ברוך, "זה בסדר, מתוקה שלי, אני כאן איתך, אף פעם לא אעזוב אותך." היא נרדמת לאט, נשימותיה הופכות רגועות, ואני מרגיש את הלב שלה פועם בקצב שלי.
אני מלטף את שערה, מנשק את מצחה, שפתיים רכות, מגוננות. "את הקסם שלי, קטנה," אני לוחש, והיא מחייכת מתוך שינה, דמעה קטנה מתייבשת על לחייה. היא שלי, ואני תמיד אחזיק אותה.