לפני שנתיים. 21 באוקטובר 2021 בשעה 7:55
יצאנו יחד תקופה ארוכה. היה סקס טוב, היו גם רגשות, ואז זה נגמר. היא לא כל כך אהבה את זה.
כשהתחלתי לצאת עם מישהי חדשה, היא לא קיבלה את זה יפה, ונאלצתי להפסיק לענות לה.
צהרי יום שישי, חזרתי הביתה מאימון. נכנס לחדר וסוגר את הדלת. פתאום היא מופיעה מלפני כשבידה מצ'טה, לבושה בשמלה קצרה בצבע תכלת, בלי חזיה ועם פטמות מגורות, ומבט בעיניים של רצח ושל חרמנות. (ופתאום נזכרתי ששכחתי לקחת ממנה את המפתח של הדירה).
"תתפשט. עכשיו"
"ענבר, תרגעי. בואי נדבר"
מניפה את המצ'טה לכיווני. אני מבין שזה מסוכן מידי. מתחיל להתפשט ונשכב על המיטה כמצוותה.
היא מסובבת את גבה אלי. מורידה את השמלה ונשארת עם חוטיני שחור וקטנטן. ואני נזכר כמה היא יפה, כמה הגוף שלה גרם לי לחשוב מהזין כשאני איתה, עד כדי כך שמגיעים לרגע כזה.
הרגליים שלי צמודות. אני מרגיש את הזין הולך ומתקשה. למרות הפחד ממנה, מהטירוף. חושב מהזין.
היא מזדחלת לאיטה מעלי. הזין בינתיים מתקשה עוד ונוזל פרה-קאם מתחיל לדלוף. היא עדיין עם המצ'טה. אני שולח יד לכתף שלה, כדי לעצור אותה.
"תפסיקי. זה לא בריא לנו. בואי נדבר"
היא לא עונה. מסתכלת לי בעיניים בכעס. אוספת את השיער אחורה, ומורידה את הראש לכיוון אזור חלציי, והלשון מרטיבה את השפתיים שלה.
היא רוצה לרדת לי?. ממש..כמה תמים הייתי.
פתאום היא נותנת לי ביס בבטן. נושכת אותי כמעט דקה בה אני מתפתל מכאבים. היא מסיימת את הנשיכה. מעט דם על השפתיים והלשון שלה. ממשיכה לעלות. מתעלמת מהזין שלי.
"ידיים מאחורי הגב, אחרת זה הסוף שלך"
אני מציית. לא שיש לי ברירה. היא ממשיכה לזחול. מרגיש את הכוס הרטוב דרך התחתון שלה מתחכך לי ברגל. מרגיש את הבל פיה קרוב לגוף שלי. מודה שזה מחרמן, אבל גם מפחיד ככה כשהפה כל כך קרוב לגוף שלי ובכל שניה השיניים יכולות להנעץ במקום אחר. אבל זה לא שיש לי איך למנוע את זה בשלב הזה.
היא נשכבת עלי. מנשקת אותי כמו שרק היא יודעת. השדיים שלה נמעכים עלי.
שוב מנסה להתנגד, שוב הנפת מצ'טה, ונשיכה בשרירי החזה (הפעם לא ירד דם).
היא קמה, מורידה את החוטיני, מתיישבת עלי ומכניסה לתוכה את הזין שלי.
הכוס רטוב, חם, מזמין. היא מכווצת את שרירי הנרתיק וגונחת. עולה ויורדת.
אני חווה את הרגע. מתלבט אם אולי הריכוז שלה זאת הזדמנות לעצור אותה.
"בואי נפסיק. זה לא מתאים"
כאילו לא היה צפוי.. שוב הסכין הגדולה מעל הראש שלי, שיניים נוקשות זו בזו. הפעם נשיכה בזרוע.
נותן לה להמשיך.
האגן שלי, מכוח האנרציה, משתף פעולה. הידיים עדיין בצדדים, לא נוגעים בה.
מרגיש אותה גומרת. גמירה עוצמתית כזאת, חזקה. הפה נפתח והיא משתוללת מעונג. גומר גם לתוכה בכמה סילונים, מרגיש את הסנכרון בין התכווצויות הנרתיק להתכווצויות השחרור של הזרע.
היא ישובה על המיטה עם הגב לקיר, נשענת אחורה עם רגליים פתוחות. מסדירה נשימה. גם אני מסדיר נשימה. מסתכל עליה, על הכוס הורדרד והמגולח למשעי שנוטף לאיטו את הזרע שלי החוצה. חושב שזה נגמר, היא תתנקה, תתלבש ותלך.
אבל היו לה תכניות אחרות.
אני מנסה לקום, והיא בתגובה צורחת עלי, מניחה את הסכין על הבטן שלי וביד השניה קורעת טפט מהקיר.
"זה יסתיים כשאני אחליט"
מבין את הרמז.
היא עוצמת את העיניים. מתרוממת מעט לעמידת סקווט על המיטה. אני מבין מה הולך לקרות.
היא מתרכזת מעט, ופתאום טיפות של פיפי זולגות לה מהכוס על המיטה, מהולות בזרע שלפני כמה רגעים נשפך שם. הטיפות הופכות לזרם חזק ששוטף את כולי. זה דווקא נעים. אני לימדתי אותה להשתין עלי. (אבל למה היא משתינה לי על המיטה??).
הפיפי ממשיך לזרום, היא עולה לכיוון הראש שלי, מנסה להשתין לי לתוך הפה שנשאר סגור.
"תפתח את הפה. תשתה הכל".
אני מצייט.
הזרם הולך ונחלש. טיפות אחרונות של פיפי זולגות לי על הצוואר. היא מביאה את הכוס שלה צמוד לפה שלי. אני מריח את הריח המוכר שפעם כל כך אהבתי. אין צורך בהסברים. מבין את הרמז.
שולח לשון פנימה, שפתיים שלי נפגשות בשפתי הכוס שלה, ככה קמה דקות והיא גומרת לי בפה.
אני במיטה, בתוך שלולית פיפי, כשעלי שוכבת פסיכופטית עם מצ'טה ביד.
היא שכבה עלי אולי חצי שעה, אולי שעה, אולי יותר. הנשימות של שנינו כבר חזרו לקצב רגיל. נרדמתי. נראה לי שגם היא.
קמתי אחרי כמה שעות, החדר מסריח משתן, וכולי דביק ועם שלושה סימנים אדמדמים של נשיכה, אחד מהם בבטן עם דם, עוד נושא כאב עמום. הוא כנראה ישאר שם תקופה כמזכרת לצהריים ההזויים ביותר בחיים שלי כשהאקסית אנסה אותי.
