זה התחיל ביום עבודה רגיל, בתוך שטף של ישיבות חסרות פשר, טלפונים שגרתיים ותחושת שעמום מתפשטת. עד שההודעה שלה רטטה על המסך, שוברת את השגרה:
"בא לי למצוץ לך. עכשיו. אני במשרד."
חיוך קטן ומרוצה התגנב לשפתיי. לא שמעתי ממנה כמה שבועות טובים. היא הייתה הסטוץ המלוכלך שלי, זו שניסתה מדי פעם לשחק אותה ונילית, לצאת עם בחורים עדינים, אבל תמיד חזרה אליי, רעבה לעוצמות שרק אני יודע לתת לה.
לא עניתי לה. לא היה צורך. ידעתי בדיוק לאן ללכת, ידעתי בדיוק כמה היא מחכה לי שם, בלב פועם ובתחתונים רטובים. תוך זמן קצר כבר נכנסתי לתא השירותים הצדדי של המשרד שלה, נעול מאחוריי את הדלת ומביט בה.
היא עמדה שם, נשענת על הכיור הקטן, ידיה מחבקות את עצמה במתח מתוק. עיניה הבורקות, שפתיה המעט פתוחות, הנשימה הכבדה – הכול הסגיר את הריגוש שהצטבר בה. בלי לומר מילה, צעדתי לעברה, נצמד אליה עד שגבי חסם אותה בין הכיור לגוף שלי.
"תראי אותך," לחשתי קרוב לאוזנה, "מתגעגעת אליי למרות הבחור הוונילי שלך?"
היא הסמיקה מעט, אבל עיניה ניצתו בחוצפה. "כן, אני מתגעגעת לטעם שלך. לאיך שאתה גורם לי להרגיש."
החיוך שלי הפך מרושע מעט, ידי נשלחה לכפתורי חולצתה הלבנה, פותחת אותם אחד-אחד באיטיות מתסכלת. "באת מוכנה?" שאלתי, חושף בהדרגה את שדיה הנתונים בחזייה דקה ולבנה.
"כן," לחשה, מתנשמת.
משכתי ממנה את החזייה בהחלטיות, חושף את שדיה היפים, הפטמות מתקשות מיד למגע האוויר הקר. היא התנשמה עמוק יותר כשקיפלתי את החזייה והכנסתי לכיס שלי. "את זה אני לוקח איתי. היום תסתובבי ככה, תחשבי עליי כל רגע כשאת מרגישה את החולצה מתחככת לך בפטמות."
היא הנהנה בשתיקה, נושכת את שפתה, ואני נסוגתי מעט לאחור, פותח את מכנסיי מול עיניה הרעבות. הזין שלי השתחרר, כבד, עבה, פועם מרוב חשק, והיא בהתה בו בעיניים מורחבות, כאילו שכחה כמה הוא גדול.
"תראי לי כמה התגעגעת," אמרתי בטון סמכותי וחד.
בלי להתעכב, היא ירדה על ברכיה לפניי, נושאת אליי מבט מתגרה מלמטה. היא ליקקה את שפתיה באיטיות, משאירה אותן לחות ומבריקות, ואז הצמידה אותן לזין שלי, מעבירה נשיקה רכה על הכיפה הרגישה. הצמרמורת שחלפה בי גרמה לי לתפוס בשערה, מצמיד את ראשה חזק יותר אליי.
"לאט," הוריתי לה, "אני רוצה להרגיש כל טיפה של רוק, כל תנועה של הלשון שלך."
היא התחילה ללקק באיטיות מטריפה, הלשון הרכה והרטובה שלה מתפתלת סביבי, חוקרת כל וריד, כל קפל בעור. הרוק שלה התערבב עם הטיפות המלוחות שכבר יצאו ממני, והיא מצצה אותו בעונג גלוי, שואבת אותי אל תוך פיה החמים והצר.
היא לקחה אותו יותר עמוק בכל פעם, ראשה נע קדימה ואחורה בקצב משתנה – פעם מהיר, פעם איטי ומענה. כשהגיעה לגרון שלה, הרגשתי את הלחץ, שמעתי אותה נאבקת לנשום, אבל לא נתתי לה לזוז. החזקתי אותה שם, נהנה לראות את עיניה מתמלאות בדמעות קלות ואת הרוק שנוזל מפיה על הזין שלי, מטפטף על הרצפה.
"רק ככה את אוהבת את זה," אמרתי בשקט, "רק ככה את באמת מרגישה חיה."
היא הנהנה בקושי, ממשיכה למצוץ אותי בתאווה בלתי נשלטת, עיניה נוצצות מבכי קל, פיה רטוב ומבריק.
כשהרגשתי את עצמי מתקרב, תפסתי בראשה חזק יותר, מזיין לה את הפה עמוק, עד שנחנקתי לתוכה, פורק לתוך גרונה זרם עבה וכבד של זרע חם. הרגשתי אותה נאבקת, בולעת הכל במהירות כדי לא לטפטף, נאחזת בירכיי כמעט בייאוש מתוק.
"ילדה טובה," לחשתי, משחרר אותה מעט לאחור. היא התנשפה, פניה סמוקות, פיה נוטף רוק וזרע.
הבטתי בה לרגע, ואז היא הרימה אליי מבט מתגרה, מחויך מעט. "אני עדיין צמאה," אמרה בקול שקט וחצוף.
"הבנתי אותך," עניתי, חיוך קטן ומסוכן מתפשט על שפתיי. "אבל אני מזכיר לך שאת בעבודה. את לא רוצה להסתובב כאן עם בגדים ספוגים, נכון?"
היא היססה לשנייה, מבינה מיד לאן אני חותר, אבל לא נסוגה. "אז תכוון לפה שלי," לחשה, פותחת את פיה מול הזין שלי, מוכנה להשפלה המענגת הזו.
הזרם הראשון של השתן שלי פרץ חד וחם, פוגע במדויק בתוך הפה הפעור שלה. ראיתי אותה נאבקת מיד, מופתעת מעוצמת הזרם והכמות, מנסה לבלוע מהר כדי שלא תירטב.
"תבלעי הכול, או שהיום שלך במשרד יהיה רטוב במיוחד," אמרתי בתקיפות, שומר על זרם יציב וחזק.
היא השתעלה קלות, מתאמצת לבלוע בקצב שלי, וכל פעם שהתעכבה מעט, הרשיתי לעצמי לשחק איתה – מזיז את הזרם מעט למטה, פוגע בחזה שלה, מרטיב את עור גופה, מכתים את המכנסיים שלה בטיפות חמות ומביכות.
"הבנתי, הבנתי!" היא ניסתה לומר במהירות, אבל לא נתתי לה מנוחה. המשכתי את המשחק, משתעשע עם הגבולות שלה, נהנה לראות אותה מתאמצת להישאר יבשה, נכנעת לגמרי לפנטזיה המלוכלכת שביקשה.
רק כשסיימתי, עמדתי והבטתי בה. היא נותרה על ברכיה, לחייה סמוקות ומכנסיה מוכתמים מעט, פיה פעור, עיניה מושפלות ונוצצות מרוב התרגשות, השפלה ועונג.
התלבשתי בשקט, מותיר אותה להתמודד עם עצמה ועם ההחלטה שלה לחזור כך למשרד, ללא חזייה, עם בגדים ספוגים מעט, מסומנת וזכורה.
כשהלכתי משם ידעתי בוודאות שהיא תתקשה להתרכז בכל מה שנותר מיום העבודה. היא תרגיש אותי עליה, בתוכה, תזכור כל רגע שהייתה שלי – וכמו תמיד, תחזור שוב. כי בסוף, היא יודעת שדווקא הטעם הזה, האסור, הוא היחיד שהיא באמת מכורה לו.