גל (כאן אתם יכולים ללמוד עליה, עלינו) הופיעה כמו טיפה שהתעקשה לא להתאדות
ריח של בקבוק פתוח מדי
עיניים של מישהי שניסתה לשכוח אותי בכוונה ולא הצליחה
לא הייתה לה מטרה
לא תירוץ
רק היא
והריח שלה
והשנה החדשה שנשארה תקועה לה בין הרגליים
עמדנו בשקט
אני והיא
והיין ששתתה
והכוס שלה שעדיין שמר את מה שנשפך אתמול
“אני לא שתויה” היא אמרה
“אני שטופה. אתה תבין כשתטעם”
היא לא ביקשה מים
לא נישוק
לא שאלה אם אני לבד
פשוט שלפה את הסכין מהתיק
את ההוא הקטן שהיא תמיד מחביאה
והניחה אותו על השולחן
כמו שאומרים למישהו – היום תיכנס עד הסוף או אל תיגע בכלל
“הכוס שלי שמר טעם”
היא אמרה תוך כדי שפשטה את הבד הדק הזה
לא סקסי
לא מתאמץ
הגוף שלה לבן
הפטמה עם העגיל נראית כמו עונש שמישהו ביקש
והשפתיים למטה כבר מבריקות
בלי אף מגע ממני
רק מהיין
ומהמחשבה
היא מתיישבת על הספה כמו שהיא
מפסקת רגל אחת על המשענת
רגל שנייה נופלת אל הרצפה
ומחייכת
“בוא תראה כמה הגוף שלי זוכר אותך גם אחרי שלושה רבעים בקבוק לבד”
אני לא מתכופף
אני לא רוכן
אני צולל
הטעם שם
ולא רק של כוס
לא סבון
לא קרם
ולא גבר שניסה יותר מדי
זה היה טעם עמוק
אדום
חומצי
3.9 pH לפי הלשון שלי
יינות נבביולו יושבים ככה בדיוק
קצה הלשון חומץ
אמצע – תות סגור
קצוות – מלח
והיא שם
נפתחת לי בפה
כמו יין שנשפך על שולחן שיש
בלי למצמץ
“אל תמהר” היא לוחשת
“הפעם אני לא גומרת ממך מהר
אני רוצה שתעבוד עליי כמו על כוס שמבינה מורכבות”
אז אני עובר מסביב
לא דוחף
לא מוצץ
רק נוגע
רק מצייר עם הלשון שלי איפה שהשפתיים החיצוניות נפגשות עם הלחות
ואיפה שהדגדגן עוד מתחבא
מתבייש אולי
אחרי לילה של יותר מדי מגע לא ראוי
אני לא פותח אותו
אני מזמין אותו לצאת
שפתיים חמות
פה שקט
נשימות שלה מתחילות לקפוץ בריאות
הבטן רוטטת
אני רואה את הורידים בצוואר שלה
הם מתנפחים כמו פקק שתקוע עמוק מדי בבקבוק
“תשאב אותי” היא אומרת
“אבל אל תשתה”
“אני רוצה שתבין את הגוף שלי כמו שהבנת אז – שכשאני אומרת גומרת זה לא צעקה
זה כשאני כבר לא מצליחה לדבר”
אני מכניס אצבע אחת
עקומה
לא דוחפת
רק פונה פנימה ומלטפת את הקיר העליון כאילו הוא זוכר אותי
והוא זוכר
כולה שלושה סנטימטרים אבל אני מרגיש שם את הרעד
אני מצרף לשון
רוטטת
הקצה שלה נוגע בדגדגן
ואז בפנים הירך
ואז שוב
היא אומרת
“תן לי לחזור אליך דרך הפה שלך
אני לא צריכה שתחדור
אני צריכה שתבין”
והגוף שלה עולה עליי
היא מתיישבת לי על הפנים
אבל לא רוכבת
יושבת
רק נשענת
שוקלת עליי את כל הלילה הקודם
את כל הדמעות שלא ירדו
את כל הלחץ שנאגר לה בגוף מאז שלא נגעתי בה
מאז שפירקתי אותה בלשון ואמרתי לה לא לדבר
היא לוחשת
“תראה אם נשאר טעם של יין בכוס שלי
כי לדעתי הוא הפך לרוק
והרוק שלי מחכה לרוק שלך כדי להיטען”
אני פותח את הפה
לא לוקח
נותן
היא גומרת בפה שלי בשקט
בלי קול
רק עם רעד קטן בפנים הירך
והידיים שלה על הראש שלי כאילו מחזיקות אותי כדי שלא אברח ממנה ברגע שהיא הופכת למשהו אחר
“שנה חדשה” היא לוחשת
“ואני לא רוצה גבר
אני רוצה טועם”
ואני עונה
“אני לא פה בשביל לטעום
אני פה כדי לסיים אותך עד הסוף
בלי לירוק”
והיא נוזלת
והטעם הזה
הוא לא יין
הוא לא היא
הוא אנחנו
---
היא לא קמה
לא התכסנה
נשארה עליי
נשימות קצרות
יד אחת על הראש שלי
כאילו אם תשחרר תיפול
“אני מפחדת”
“ממה”
“מזה שאני מרגישה בטוחה עכשיו”
אני מושיב אותה על המיטה
פותח לה את הרגליים
בדיוק כמו שפותחים משהו שצריך להישבר כדי להשתחרר
החדירה חדה
לא בגלל הגודל
בגלל העיתוי
הגוף שלה עוד רגיש
כלי הדם פתוחים
כל עצב ער
היא נאנקת
ידיים על הסדין
גב מתקשת
“אל תעצור”
“זה שורף”
“זה טוב”
אני נכנס עוד
לאט
מילימטרים
מרגיש אותה מתכווצת סביבי
לא מגוננת
מקבלת
“תדבר אליי”
“אני צריכה לשמוע שאתה כאן”
“אני כאן”
“אני לא הולך”
הכאב הופך ללחץ
העומק לרטט
היא בוכה
דמעות שקטות
“אף אחד לא נשאר כשכואב לי”
אני נשאר
היא גומרת שוב
מחרישת פה
רעדה שבאה מהאגן
היא לוחשת את השם שלי
ואז שותקת
אני גומר בפנים
נשאר שם
עמוק
היא שקטה
ולוחשת
“אל תצא עדיין”
אחר כך
בידיים רועדות
היא לובשת ג’קט
והולכת.