אני רק אשים את זה כאן

לפני המון שנים...לא ממש זוכרת כמה(אבל באמת הרבה)...

היתה תקופה כזו שהשאלה "לאיזו חיה אני חושבת שאני הכי דומה?", היתה מאד פופולרית.

אני כן זוכרת את היום שבו הבנתי,  שאני חושבת שאני הכי דומה לזיקית...כי אני מצליחה לשנות את עצמי בהתאם לאדם שעומד מולי, אני יודעת בדיוק איך למצוא חן בעיני אנשים ובכך ליצור שקט קיומי,  שבעצם אין לי אני מסויים, האני שלי תמיד יהיה שיקוף של זה שאני נמצאת לידו.

זה מאד אכזב אותי להבין את זה. להבין שאני מעין חסרת עמוד שדרה או חסרת אופי משלי.

בשנים האחרונות הצלחתי לדבר את זה החוצה..וזה אמנם עזר, אך עדיין הסתובבתי עם מועקה בהבנה הזו.

לא מזמן, לא ממש זוכרת מתי (אבל באמת לא כזה מזמן ) (מודה אני גם מזכירה קצת דג או אפילו דג מת, עם יכולת הזיכרון), קראתי כאן פוסט..ואני ממש רוצה להתנצל שאני לא זוכרת למי אני חבה את הקרדיט(בעיות זיכרון קשות, ראו סוגריים שתי שורות למעלה )... אותו אחד, כתב על הזיקית. אך שלא כמוני,הוא תאר אותה באור חיובי, עד כמה שהיא ממוקדת וחדה ועוד כל מיני תאורים כאלו.

כשהתחלתי לקרוא את זה, חייכתי, ופתאום הבנתי עד כמה הייתי ממוקדת בשלילי של אותה הנקודה בלי לראות שבהכרח יש גם את החיובי. - ההשלמה הזאת שבאה מבפנים לגבי כולי. יתרונות וחסרונות, עוצמות ושגעונות, רגשות (או חוסר בהם ) וקריזות... הכל הכל הכל שלי. וזה טוב ככה. אפילו טוב מאד!!!

אז המון תודה לך..תהיה מי שתהיה

בערך כמו כל דבר בחיים, בסופו של דבר...האיש הנכון יגיע, כשהמוכנות הפנימית מגיעה.

ממציאי שיטת הטיפול "פוקוסינג", חקרו את שיטות הטיפול השונות, וניסו להבין מה גורם לאחת להיות מוצלחת יותר מהשניה, או למה שיטה אחת טובה יותר בעבור מישהו אחד ואחרת בעבור מישהי אחרת... והמסקנה הבסיסית היתה, שנכונות המטופל לטפל בעצמו, היא הסיבה להצלחת הטיפול, ולא משנה באיזו שיטה יבחר, הוא יחשב כמקרה הצלחה.

אני כבר כמה חודשים בכלוב, ולא ממש מוצאת את עצמי...היו מפגשים כאלו ואחרים ואפילו עוד אחד שהצליח לשרוד קצת יותר, אבל מעבר לזה סוננו המון, אם לא המון מאד אחרים, שאו התיימרו להיות, או שאפילו לא העמידו פנים. 

כמובן, שכנראה היו גם את אלה שחוסר המוכנות שלי סיננה, אך אני בספק אם אני צריכה יותר מיד אחת על מנת לספור אותם.

חברים יקרים, רק בגלל שאני חדשה בתחום,לא מעיד בצורה זו או אחרת על ניסיון החיים שלי.

ואני מבטיחה לכם שהוא לא מועט..

אז אלא אם כן יש לכם משהו אמיתי להציע...כזה עם תבלינים וקינוחים ואולי אפילו אפיה (כזאת איטית שהתבשיל יוצא ממש ממש מוכן וטעים) - (ואני לא בהכרח מדברת על מונחים קולינריים גרידא) -  אני משערת שכדאי שתדלגו הלאה

ובנימה אופטימית זו..

כמו שחברה טובה אומרת 

אני משבתותכם לשלום

רק תקשיבי / יעל קלו מור

תקשיבי לו לגוף

הוא יודע לפניך,

מונה פעימותיך

מכיר את שריר נפשך.

תקשיבי, הוא רגיש לך

לקצב צעדיך

לחומך, לנשימותיך

הוא יודע קצת כוחך

תהיי שם בשבילך,

בכאבו, בסימניו

אל תניחי קולותיך

למחות את קולותיו

הוא מצפן חשוף לרוח

דק כחוט השערה

הוא שומע את השקט

שלפני הסערה

תקשיבי לו לגוף

יש לו דרך משלו,

הוא שומר הסף שלך

ואת תקשיבי לו

כל מילה שאוסיף, מיותרת...תהנו.(מפורסם באישורה של המשוררת)