לפני המון שנים...לא ממש זוכרת כמה(אבל באמת הרבה)...
היתה תקופה כזו שהשאלה "לאיזו חיה אני חושבת שאני הכי דומה?", היתה מאד פופולרית.
אני כן זוכרת את היום שבו הבנתי, שאני חושבת שאני הכי דומה לזיקית...כי אני מצליחה לשנות את עצמי בהתאם לאדם שעומד מולי, אני יודעת בדיוק איך למצוא חן בעיני אנשים ובכך ליצור שקט קיומי, שבעצם אין לי אני מסויים, האני שלי תמיד יהיה שיקוף של זה שאני נמצאת לידו.
זה מאד אכזב אותי להבין את זה. להבין שאני מעין חסרת עמוד שדרה או חסרת אופי משלי.
בשנים האחרונות הצלחתי לדבר את זה החוצה..וזה אמנם עזר, אך עדיין הסתובבתי עם מועקה בהבנה הזו.
לא מזמן, לא ממש זוכרת מתי (אבל באמת לא כזה מזמן ) (מודה אני גם מזכירה קצת דג או אפילו דג מת, עם יכולת הזיכרון), קראתי כאן פוסט..ואני ממש רוצה להתנצל שאני לא זוכרת למי אני חבה את הקרדיט(בעיות זיכרון קשות, ראו סוגריים שתי שורות למעלה )... אותו אחד, כתב על הזיקית. אך שלא כמוני,הוא תאר אותה באור חיובי, עד כמה שהיא ממוקדת וחדה ועוד כל מיני תאורים כאלו.
כשהתחלתי לקרוא את זה, חייכתי, ופתאום הבנתי עד כמה הייתי ממוקדת בשלילי של אותה הנקודה בלי לראות שבהכרח יש גם את החיובי. - ההשלמה הזאת שבאה מבפנים לגבי כולי. יתרונות וחסרונות, עוצמות ושגעונות, רגשות (או חוסר בהם ) וקריזות... הכל הכל הכל שלי. וזה טוב ככה. אפילו טוב מאד!!!
אז המון תודה לך..תהיה מי שתהיה
