כשושאלים אותי שאלות קיומיות ותהומיות...אני נלחצת.
מנסה לדמיין את עצמי נאחזת בתשובה שאני נותנת היום, למרות שהיא כבר כנראה מזמן לא רלוונטית.
למעשה היא היתה רלוונטית רק לרגע בו היא ניתנה, ומאז עברו כל כך הרבה מחשבות ושינויים במערכת המחשבתית שלי, וכנראה ששיניתי את דעתי מאז כבר עשרים או שלושים פעמים (לפחות).
אז מה אני מחפשת? סביר להניח שברגע זה את הכפית העגולה המיוחדת של הבת שלי..כדי שהנ"ל תסכים לאכול בלי סצנות מיותרות. מעבר לזה אני לא יודעת.
ההחלטה שלא להחליט הורידה המון לבטים מיותרים, כאלה שנפתרים מעצמם ברגע האמת..ואז, או שהם קורים או שלא.
אז האם אני עושה או מבצעת דברים מסויימים? אני לא יודעת. אני משערת שזה יהיה תלוי ברגע עצמו, ובאיך שארגיש, ספציפית נקודתית לאותו הרגע. והעובדה שעשיתי את זה בעבר לא ממש מרמזת על זה שאעשה זאת גם בעתיד.
אני לא מגדירה את מע היחסים שלי מראש...מה שארצה עם אחד, לא בהכרח ארצה עם אחר.
אז אני לא רואה לנכון להשתפך על מע יחסים קודמות, מה עשיתי איתו ואיך הרגשתי..כי אין לזה שום ניבוי לעתיד, וזה סתם מבזבז את ההווה.
מעבר לזה אני מוכנה להתחייב על כל השאר.
