מה כותבים כשמאד רוצים להקיא משהו החוצה אבל זה פשוט תקוע ולא יוצא?
מה כותבים כשריקנות משתלטת על כל נים בגופי, מקפיאה את הדם וחם לי שבא לי למות (טוב לא באמת למות, אבל להתעורר)
מה עושים כשלא יודעים מה רוצים לעשות, כשמרגישים אבודים ואובר סנטימנטליים?
אני כבר כמה ימים רוצה להוציא את זה החוצה, אבל נתקעת ולא יודעת על מה או מה יש לי להוציא החוצה.
מסתובבת בוהה בחלל..ורוצה מאד לשחרר את זה, אבל משום מה לא מצליחה.
נזכרת במילים של המיילדת שלי רגע אחרי הלידה, (כשרציתי להתקשר לאימי ולבשר לה),היא הציעה לי לא לפזר את האנרגיה החוצה עדיין, לשהות בתוכה ולהיות האנרגיה הזו.
אז אמנם פה מדובר באנרגיה שונה לחלוטין, אבל אולי גם היא פה כדי לספר לי משהו, ואני בעצם מנסה לשחרר אותה החוצה בלי להבין למה היא פה (בערך כמו לקחת אקמול).
אז ברוכות הבאות תקיעות וריקנות אל מבצרי (הלא דל בכלל), תרצו לשתות משהו?
