פעם, לא מזמן, בימי חולון העליזים, היה לי איזה ילדון מזדקן- בינוני וסביר אבל נוגע ללב בכנותו הפשוטה, היה ישיר. היה מביט בי בעליבות בלתי מעושה ומסביר "אני צריך כך וכך". הייתי משבחת אותו על היכולת לבקש בפשטות. "זה כל כך לא גברי", הסברתי לו, "ולכן אתה לא צריך שום מלמלות". כמצופה ממנו היה מסתיר ממני את הבאסה, רק ענה "כן, הרוזנת" (לא לגמרי ברור - מן פטיש שלו למשפחת המלוכה, משולב בלואו-אצ'יביות נצחית. אבל נניח לזה, לא את הכל צריך לפרק).
לכן מעט הפתיע אותי כשהרגשתי שינוי פתאומי בהתנהגותו. תוך כמה ימים הפך מסוגר, מתרחק. כמעט חדל לדווח לי בפרטי פרטים על חשקיו התוססים, שהיו עולים על גדותיהם בימים כתיקונם. משהו היה לא כשורה. היה מתחמק כששאלתי שאלות פשוטות, היה נמנע מפגישות- לא התנהגות אופיינית.
זימנתי אותו, איפוא. או יותר נכון דרשתי ממנו להזדמן לדירת הרווק המזדקן העצובה שלו בשעה הנקובה, בלי תירוצים מפגרים. התיישבנו בסלון, אני על כסא הנדנדה והוא על שרפרף, מלטף בחופזה מעצבנת את כפות רגליי המונחות על ברכיו. למרות המנח האידיאלי הזה, שהיה משמח אותו כל כך בנסיבות אחרות, היה נראה טרוד, עייף. איבדתי את סבלנותי. ניתקתי את אחת מרגליי, וקירבתי אותה לפניו. פתח את הפה בחוסר ריכוז, אבל במקום זה הנמכתי עוף, גרפתי קדימה את סנטרו והרמתי עד לגובה עיני. הישיר מבט, פיו עדיין פעור. ואז פשוט שאלתי בישירות, כפי שלמדתי ממנו.
סוף סוף סיפר לי מה היה. לפני ימים מספר התחיל להרגיש כאב מוזר בתוך הפין, כמו צריבה ברקמות הפנימיות. בהתחלה התעלם אבל אז הבחין בשינוי בצבע השתן שלו, חשב שאולי ראה קצת דם. "קשה להגיד", מלמל. כנראה שבגילאים האלה, בשעות בין ערביים, קשה לזהות צבעים בדיוק הנדרש. רופא המשפחה הפנה אותו לאורולוג, ועכשיו הוא כל כך מפחד. נמלאתי חמלה, כלבלבון מסכן. "למה לא ביקשת שאעזור לך?", שאלתי. ראיתי בעיניו את הספק, שמיהר, כמצופה ממנו, להסתיר. החלטתי לא לשפוט אותו לכף חובה, ועניתי לו במקום להתעצבן "נכון, רופאה אני לא, אבל אני מכירה היטב את חרדות הכאב שלך. תחשוב על כמה פחדים שלך התגברנו יחד". למרות שהוא נשלט, היה מן גבר כזה של "עד הפין שלי", חשש כל כך, ידעתי, מהציסטוסקופיה. "את צודקת, הרוזנת. סליחה, הרוזנת".
דחפתי את רגלי לפרצופו בחיבה, קלילה ומפויסת. שלפתי את כרטיס האשראי שלי מהארנק ומיהרתי לגוגל, לחפש חנות אינטרנטית שיכולה לבצע שירות משלוח אקספרס למקל סאונדינג. אני תמיד נרשמת מחדש, אף פעם לא נותנת לאתרים לשמור פרטי את האשראי שלי, סכנת נפשות.
