צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עמוד השדרה

תאור
לפני 8 שנים. 30 בדצמבר 2015 בשעה 11:09

אני עם מישהי בדיזנגוף סנטר, סוג של דייט מוזר שכזה.

 (לפני המון שנים עבדתי בהנהלה של הסנטר אז בניגוד לרוב אוכלוסיות העולם, אני מכיר כל סנטימטר של המסדרונות הכי חשוכים שלו). ובכל זאת, אנחנו מגיעים למקום שלא הכרתי. 

איכשהו נכנסים למסעדה יפנית, והיא מזמינה משהו, ואנחנו מדברים קצת סוטה, וישיר, ולידנו ישנה מישהו שמקשיבה ומחייכת. הבחורה שאיתי מתקרבת ומנשקת אותי, ולפתע נשפך איזשהו נוזל על המכנסים שלי ועל הטלפון שהיה על השולחן. וזו שישבה וחייכה לידנו ציחקקה לה. 

אנחנו עוזבים את המקום והולכים לקת את הילדים שלי מרמת גן.( מה קשור רמת גן...)

למכונית נכנסים שני ילדיי, בת אחותי, שני הורי, ועוד שני ילדים. (יש לי אוטו רגיל)

יש גשם, ואני אומר לכולם שזה המון אנשים בתוך המכונית, אבל מצליחים כולם להיכנס. אנחנו מתחילים בנסיעה ומיד אני מרגיש שהבלמים לא מצליחים לתפקד היטב. 

החל מרגע זה, מתחילה ירידה . תלולה. מוזרה. מפחידה. (אין שום זכר לזו שהייתי איתה בד. סנטר).

אני מצליח בדרך לא דרך לשלוט במכונית, מקבל קצת מכות בצד, רועד מפחד, הרגליים כואבות מרוב לחיצות על הבלמים. יש לי גם שני בלמים בידיים (כמו באופנוע. יש לי גם אופנוע ורוב נסיעותי הם בו ולא במכונית).

הירידה לא מפסיקה. היא מטורפת. וזה כביש מהיר עם המון נתיבים ומחלפים. תוך כדי אנחנו מחפשים את היציאה כדי להגיע לגן של האחיינית שלי (היא כבר בכיתה ב') שם אחותי ממתינה לה. 

אני מתפלל שכבר תיגמר הירידה, ומרגיש קצת לא נעים מול ההורים שלי שהמכונית לא מצליחה לבלום את עצמה . פחד מעורבב במבוכה וקצת בושה.

לפתע פתאום הירידה נגמרת. ובבת אחת אנחנו נכנסים לשלולית עצומה , מטורפת של בוץ ושפכים וגשמים. המים מגיעים עד לתוך המכונית. אני נרטב ברגליים. מהצד אני מבחין בבית ספר  של בנות חרדיות. אנחנו נוסעים במכונית וכבר אין זכר לילדים שלי, רק אני והורי.

ואז עוצרים ואני כועס שמוציאים לי מפה. מוציא את הפלפון שקצת מלוכלך בבוץ ומתחיל לחפש בוויז את הכתובת של הגן של האחיינית שלי.

אנחנו יוצאים ובודקים את הנזק שנגרם למכונית, ומגלים שכמעט ולא קרה לה כלום...

-----

כאן התעוררתי....בלהות!!!

 

אשמח לדעת פרשנות לחלום הזה, עדיפות לפרטי.

 

תודה 

לפני 8 שנים. 26 בדצמבר 2015 בשעה 8:03

לו הייתי ראש הממשלה.....

 

בין לימודי מדעים לאנגלית, בין לשון נופל על לשון וטיפשות וטמטום....

הייתי מכניס לתוכניות הלימוד שעה של שמיעת מוזיקה טובה, בכל יום ......

 

 

שבת שלום 

 

 

לפני 8 שנים. 24 בדצמבר 2015 בשעה 22:07

נראה

לי

אני

מאבד

את

זה

ויש 

לי

רק

שיר

אחד 

בראש

 

https://www.youtube.com/watch?v=qBIBJTUDc4Y

 

לפני 8 שנים. 24 בדצמבר 2015 בשעה 20:56

עוד מעט צהריים, סוף הבוקר,
פרדי מאבד כוח, פרדי דועך.
כשהשמש באמצע השמיים צריך לדעת איך...
לעמוד בבחינה המדוקדקת, שנערכת...
בטווח המוגבל של העיניים.
לשחק את הליצן? לשחק את החכם?
להיות אני? או להיות כמו כולם?
להיות אחד ממליון או אחד למליון?
להשתנות כל הזמן, להיות הכל, ודי.

 

https://www.youtube.com/watch?v=6jTfD-QaxQk

לפני 8 שנים. 22 בדצמבר 2015 בשעה 16:44

אז שוב, פותח איזה אתר היכרויות שקר כלשהו. עוד תמונה של מישהי מהטיול לניו-יורק, והנה עוד אחת שמחייכת באיזו חתונה. הא, הנה זו שבדיוק עושה יוגה ( כן, כי הבגדים המזיעים שלך כשאת הפוכה על הראש זה מה סקסי)...והנה זו שאוהבת ים , קיץ , קפה והופעות חיות...

אז ממשיך וגולש ומציץ ומביט ואז...הו..הו...הו..!!

זוג פנסי משאית בוערים מבצבצים להם מתוך המחשוף. מתנדנדים להם שמאל וימין ותופסים את כל התמונה. זה כל כך גדול שאפשר לקחת אותם לטיול בהימלאיה ולא צריך לדאוג לאוהל, לכרית, לשמיכה, וגם למזון...כשיגיע העת להיות רעבים. היא כמו סופגניה כזו, פנים שמנות ואדומות על רקע עור לבן וצח.

 

אז רושם לה איזו שטות מטופשת, ומקבל חחחח בחזרה. ורושם עוד אחת ..קצת לשבור את הקרח, קצת להשיג את תשומת ליבה( כשזה לעצמו מאוד קשה כי הוא חבוי עמוק בתוך כיפת הברזל הזו ).

אז ממשיכים עם מספר שאלות בנאליות. מתברר שהיא גרה קצת רחוק, ויותר מכך, אי שם ביהודה ושומרון, מהמקומות האלו שצריך לעבור מחסומים, וחיילים, ואנשים עצובים. לא שינקין פינת בן גוריון.

צוחק עליה קצת, ובלב שלי חושב על זה שיש לה הגנה טבעית מכל מפגע אפשרי...

אז קבענו להיפגש בבוקרו של יום באיזה בית קפה זקן וישישי באמצע הדרך. הבהרתי לה שגיאוגרפית אני לא מתכוון לבוא לבקר אותה אי פעם, שתיקח בחשבון. נפגשים והיה נחמד ומצחיק , קצת נשיקות קצת נגיעות...קצת ליטוף על הבלונים הפורחים...חמים כמו האש שמעיפה אותם למעלה. נפרדים ושלום ותודה על הדגים והכל.

קבענו למוצש. תל אביב. היא תגיע אלי וניסע יחד במכונית שלי.  

קבענו ב20:00. שמונה, כמו שאתם יודעים, זו השעה שאחרי שבע. זה כל אחד יודע. גם אני.

הייתי עם הילדים בטיול כל היום, וחזרנו בסביבות 18:00. אני אוהב להחזיר את הילדים לאמא שלהם ארוזים ומוכנים לשינה (מקלחות א. ערב ושלל פרוצדורות).

 

חשבתי לעצמי, אולי "יו גאט סום לאקי טונייט", והבית היה נראה כמו פח זבל, רק בלי הפח.

אז הפכתי עולמות כדי להספיק! קילחתי בישלתי ניקיתי סידרתי התקלחתי התגלחתי ייבשתי קיפלתי טיטאתי העפתי מה לארון ומה לפח ומה סתם מאחורי הדלת....פוופ פפווופ פפוופפ..

מה אגיד, ברבע לשמונה כמו קצין אסאס, יושב על הספה , מגלגל סיגריה וממתין.וממתין.וממתין.וממתין. שולח לה סמס בשלב כלשהו "כן אני בדרך התעכבתי לכמה דקות, שמע יש לי פיפי דחוף אני אעלה".... ממממ יאללה...בואי תעלי..."סו אים ריילי גאט סום לאקי טוניט הא".

 

אז אני דייטנאצי. שזה כמו סופנאצי רק על דייטים. ובכלל. אני שונא איחורים ומאחרים. זמני יקר!. 

וכך אני ממתין לי וממתין, ושותה קפה, וממתין ומגלגל עוד סיגריה והדקות חולפות והזמן עובר ואני מתחיל כבר להרגיש ...וואלה, לכי להזדיין. זאת אומרת, לא איתי. הורדת לי את החשק. בשעה 21:00 מסמסת לי שהיא למטה. 

טוב תעלי. נכנסת אלי הביתה, מלאה בתלונות וטרוניות על דברים שונים ומשונים. אני מנסה לשכוח ולחזור לעניינים אז מביט על השדיים שלה, מנסה לדמיין איך אני מתחבא בתוכם, או שם שם את הזין שלי, או סתם מעביר שם שעה של כיף.

היא לא מתנצלת על האיחור, או לא מזכירה אותו בכלל. מין טיפוס שמלא בעצמו, כנראה, ובשדיים שלו. טוף נו, אני בחוסר חשק עושה לה סיבוב בבית , ועדיין מצפה לאיזו שהוא התייחסות כלשהי לאיחור . שעה!, יבת זונה!, שעה!. אחרי שעשיתי חמישיות באוויר, שמיניות על הרצפה, ועשיריות על הירח.

אז היא פתאום מבקשת שארים לה את מושב באסלה....מה?? כן , היא לא נוגעת במושבי אסלה. תגידי יכוס אמא שלך, אני בתחנה מרכזית? את רואה כאן את דימונה בדרך לאילת? סאמאמא שלך...השירותיים נקיים ברמה כזו שאם אני מכניס אלי עבד ניקיונות הוא מתפטר. במקום!

אז משתינה, שעה משתינה שם. ואני, אני כבר בא לי להעיף אותה. ירד לי ממנה לגמרי. לא שדיים, לא גרביים ולא נעלים. את הסופגניות שלי אני כבר אוכל בחנוכה הבא. ויתרתי. 

היא יוצאת, ואני מנסה להבין איך אני יוצא מהגועל נפש הזה. לפתע היא מתיישבת, אני עדיין עומד. חריץ עמוק של זוג הרים לבנים פוגע לי ברשתית...אז אני מתיישב לידה. מה לעשות, הזין שלי והמוח שלי לא מתקשרים באותה השפה. 

 

אז.......

-למה יש לך ספר של ייאסר ערפאת? (אני שומע את השאלה באוויר)

- אני אוהב לקרוא היסטוריה, ואוהב לדעת הכל. גם על האויבים שלי (לוקח אוויר בשקט ומנסה לחתוך את הזין שלי)

- לא, לא , ספרים כאלו לא מעניינים אותי, לא אני לא מבינה... ( פתאום סוף סוף, גם הוא הבין, אני יכול להתחרמן מכל דבר, עד יאסאר עראפת. מודה, יאסר מוריד לי)

- תקשיבי, סופגי (כזו סופגניה), יש אנשים שאוהבים להרחיב אופקים, ויש כאלו שלא(אני עונה בהתנשאות מזלזלת שכזו)

היא כמובן קמה ונעלבה, והפנסים שלה רטטוי מעלי, וחשבתי שאם היא תיפול, עלי, אז לא אדע מה לעשות אם כל האושר הזה

 

אז מפה לשם זה הלך מהר מהר, אמרתי לה שהיא לא באה לי בטוב, אז היא שאלה אם ללכת. פתחתי לה את הדלת, היא קיללה, וטרקה אחריה את עצמה ואת הדלת.

 

למה יש לך ספר על יאסאר ערפאת............

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 19:58

עד לפני 150 שנה, העבדות היתה מוסד נורמטיבי בחייהם של אנשים.

דמיינו לכם, כאשר צבא זר כבש טריטוריה חדשה, אוכלוסיית המפסידים היתה נמכרת לעבדות. נוהג זה השתרש משך אלפי שנה , בערך מן הזמן בו החלו להתפתח סחר  חליפין בין אוכלוסיות שונות. 

האדם, עד לפני 150 שנה, נתפס כסחורה לכל דבר. 

"יש לי שטח מרעה, 6 פרות, 14 חזירים, 12 עיזות ו4 עבדים"  - לגיטימי, נורמה חברתית.

לא שעכשיו אנחנו לא עבדים, אנחנו כן, אך בעולם המערבי נהוג לשלם קצת יותר מפת לחם וקנקן מים תמורת עבודתך.

 

עד לפני 1500 שנה, בערך למן הזמן בו הנצרות התמסדה באימפריה הרומית, יחסים הומוסקסואלים נתפסו כנורמה. כדי להיות חלק מן האליטה הרומית , היה עליך להתהדר גם במספר המאהבים שלך, לא רק במספר המאהבות.

כל דת, מטבע הדברים, מעוניינת לשלוט בנו למהדרין (-:

החל מתקנות מסחר , דרך הלכות תפילה וכלה בענייני מיטה. חלק משליטה דתית הינה יצירת גבולות מוסדרים לנורמות חברתיות, ועל ידי כך ביצוע עונשים לסוטים מהדרך. הומוסקסואליות היתה אחת מן הנורמות שהנצרות שללה. זו יכלה להיות גם נורמה אחרת לגמרי, נגיד, חרמנא לצלן, איסור על אכילת חזיר, או יען, או שוקולד השחר. 

אין זה באמת משנה, כל עוד יש גבולות מוגדרים, כך ניתן לשלוט על הציבור. מהפכת ההשכלה התחילה רק למין המאה 14- -15, בעת המצאת הדפוס בגרמניה, גלי הרנאסנס האיטלקי, והמהפכה התעשיית הבריטית במאה ה17 . 

כך יצא, שאנחנו תוצר היסטורי של שליטה עקומה. התפתחות שאינה טבעית לקיום האנושי. 

----

לא כולם מכירים את תעשיית הבשר. אני, האמת, כן!.

בעוד 25 שנה, אולי גם פחות, בסופו של דבר האנושות מתפתחת בטור הנדסי, לא נאמין כי במשך 200 שנה לבערך, יצרנו תעשיית מזון שכל כולה מבוססת על אגואיזם מוחלט. כמו העבדות, כמו ההומוסקסואליות....

הרעיון שבו גידלנו חיות, באופן תעשייתי , וטבחנו בהם למטרות אגואיסטיות לגמרי, יתפס כהזייה נקודתית בתולדות האנושות. (למען הסר ספק, אני כשלעצמי אינני צמחוני או טבעוני,גם אני אגואיסט דוחה,  אך אני משתדל להזין את ילדי ככל שניתן מן הצומח ומן הלא מעובד)...

 

----

מבחינה סטטיסטית, סטייה היא הצל שרודף אחרי הזרם המרכזי. השוליים הנלווים , הצרים, לדרך המלך....

 

בעוד 25 שנה מהיום, אולי קצת יותר, לא נאמין שפעם התייחסנו לבידיאסאמ כסטייה. 

לכל אחד מאיתנו חשקים נסתרים, לכל אחד מאיתנו "סטיות" מוחבאות.......

בעוד 25 שנה, פחות או יותר, המושג וניליות לא יהיה קיים יותר....

 

בברכת שבוע טוב

 

ניק

 

לפני 8 שנים. 5 בדצמבר 2015 בשעה 19:21

הרגע הזה , לאחר בילוי סופ"ש נפלא עם הילדים...כשהם הולכים.

הרגע הזה שאני חוזר הביתה אחרי קניות, מלא ועמוס בשקיות..

הרגע הזה , אחרי שכבר חגגתי, וזיינתי חצי תל אביב ורבע כפר סבא, שהבנתי שכך לא  עוד. לא רוצה ככה. 

הרגע הזה שהבנתי מה אני רוצה

הרגע הזה שאני רואה בפייסבוק את הילדים שמחים ומאושרים, ואני מוחא להם כפיים , והלב מתפוצץ מגעגוע

הרגע הזה בין מילה למילה, שאני מבין שרק בא לי לעוף מהדייט הכושל והמביך הזה.

הרגע הזה, שאני אוסף דייטים כושלים , שוכב עם נשים פצועות, מכניס לביתי בחורות זולות...ולא נרדם

הרגע הזה שאני מבין שאני כבר לא ילד, ואני רוצה עוד ילדים

הרגע הזה !

 

https://www.youtube.com/watch?v=qiaF4kuxJco

 

לפני 8 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 20:47

 

 

לפני 8 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 19:38

אחת אישה טובת לב....

אחת אישה נעימה ומודעת...

אחת אישה שנותנת אהבה....

אחת אישה שרוטה ומתוקה...

אחת כזו שנונה וחכמה....

כן, נו, כזו שיש לה את זה...

שמכילה את הדברים שעושים לעצמה טוב.....

אחת כזו עם המון מוח...

אחת שיש לה אפילו המון כוח...

אחת גם שאוהבת לטפח ...את עצמה

שניראת טוב....

...................................................\

................................................../

 

אחת כזו....צבעונית

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2015 בשעה 10:42

זהו זה..וככה זה....אבל בדיוק!!!

https://www.youtube.com/watch?v=hT_nvWreIhg