זה לא היה בתכנון
זה בכלל לא היה בדימיון לא בפנטזיה
יום אחד התכתבתי איתה והיא ביקשה שאכתוב בוטה (כתבתי על זיונים)
אחכ ביקשה שאשפיל (כתבתי איך על קללות על תנוחות על הוראות והנחיות)
אחכ שאשתמש שאעביר לאחרים (וכתבתי איך את קשורה במחסן ווכולם משתמשים)
אחכ שאכאיב (וכתבתי על קשירות, על הצלפות על אונס)
ואז רצתה שאפרק את העצמי שלה את האגו לחתיכות
שתיי חפץ לשימושי
ליצריי
שרק ככה מרגישה באמת
ואז המילים הפכו למעשה
ואז למעשים
ואז להתעוררות לחרמנות ולתחושת התמכרות
אז הפסקתי
לקצת
אחריה היו עוד שתיים
הן היו יותר בוטות
יותר מנוסות
יותר כנועות
יותר מתגרות
אבל עדיין עבורי זה היה מפלט למקום אפל ורחוק לא באמת חלק ממני
רק סקרנות ואסקפיזם.
ואני בהדחקה, אומר לעצמי שזה סתם חרמנות ושיעמום
ואז משהו התחיל לגרד שם מתחת להדחקה
אני רוצה עוד, אני צריך עוד
והגעתי לכאן לכלוב, עוד לא מבין באמת כלום לא חשוף לקהילה לעולם הזה שהתגלגלתי אליו במקרה (או שלא)
וקראתי ודפדפתי
והסתייגתי ונרתעתי
וחזרתי שוב
ושוב
ואז כבר כתבתי , קצת
ועוד קצת
ואז היא ענתה
והתכתבנו
ואני עדיין חשבתי שהכל לא באמת אני
ואז נפגשנו
אפילו לא סשן
אבל היא הדליקה בי משהו ישן ועמוק, הדליקה אותי
וקצת פתחה את ההבנה
אני כאן
ואני כנראה שייך
והסקרנות מתרחבת
והרצון להתנסות
לחקור
ללמוד על עצמי דברים שלא דימיינתי