לפני 9 שנים. 27 בספטמבר 2015 בשעה 18:27
אני מתחיל לחשוד שזה הסיפור איתי.
שזה מה שמושך, מאתגר, מסקרן.
ללכוד נמרה.
שנותנת פייט, שמנסה לקרוע את הרשת, לשבור את החנית לתפוס את השוט.
שבוחנת, מאתגרת, מטילה ספק (כמה מרתק זה כשמטילים ספק)
שחומקת מהמלכודת ברגע האחרון.
שצריך להוכיח שהכלוב שלי מתאים לה, ששם תרגיש בטוחה יותר, ששם תוכל סוף סוף להכניס את הטפרים להפסיק לחשוף שיניים ולהוריד שכבות של הגנות.
כי שם היא מוגנת, אצלי בכלוב.
והיא יכולה לצאת מתי שתחפוץ, אבל תבחר להישאר.
כי אפשר סוףסוף לנוח מהמצוד האין סופי, מההישרדות.
ואז אז היא תתמסר וגם אני.
ותמיד היא תשאר חיית בר לעולם לא תהיה מבוייתת לחלוטין.
וזה תמיד יהיה מרתק, מסעיר מרגש.
יוצא לאפריקה לחפש ...