אני מתעורר טעון
עוד מעט יגיעו אורחים, היא בלחץ לארגן ולסדר למרות שהכול כבר מאתמול
הסטרס מתגנב הביתה על הבוקר
ואני נושם, קם, קשה.
מחליט לנהל את האנרגיה הזו על ההתחלה.
אני תופס לה ביד מושך אותה אחרי.
היא מנסה למחות אבל מבינה שלא יועיל.
אני פותח את דלת המרתף ומוביל אותה למטה.
אני צריך שקט בבוקר, איזון.
היא זורקת משהו על זמן, ולהתארגן, ולא מתאים.
אני תולש ממנה את הבגדים בשניה וחצי.
מושיב אותה על כיסא הברזל. כופת ידיים אחורה. קושר רגלים לרגלי הכיסא.
מגע הברזל רק על העור שלה והיא מנסה למחות בשקט
אני מהדק חבל לחזה שלה.
אני צריך שלא יפרו את האיזון שלי בבוקר, אני אומר בשקט.
הצלפה על החזה שלה והיא משחררת צעקה מופתעת.
עוד אחד ועוד אחת. היא מאדימה ומתגרה סטירה והצלפה והיא מתרככת.
היא מתרככת ואני מזדקף מרגיש את הבעירה בין הרגליים.
מצמיד לה את המאלץ בין הרגלים, מקבע אותו
היא מתחילה לרטוט מולי
מבקשת שאתקרב שאתן לה להרגיש בי.
אני מפשיל את המכנס מתקרב לפיה.
צילצול בדלת מעיר אותי
אני מסתכל סביב
אין לי בבית מרתף
ולחדרים הסודיים שלי מעולם לא לקחתי אותה.
יש רק אורחים בדלת
ולארגן את הבית
וזיקפת בוקר
וחרמנות