פיסות מידע שנוצרו בפי כל דמות שמעבירה אותו הלאה לדמות הבאה , פאזל שלא היה שלם
מתחיל להיתחבר לפיסה אחת גדולה !!!
כל כך הרבה דמויות כל כך הרבה סיפורים של דמויות שמאבדות את הדרך וחוזרות לאותו מקום , מעגל אינסופי שלא נגמר .
אני מסתכל עליהם ותועה איפה הן איבדו את דרכן ?
ומה צריך לעשות בשביל לחבר את הפיסות מחדש קשה לדעת אם זה הסיפור האמיתי או הנגזרות שלו ? .
תאווה , שליטה , סקרנות , ריגוש ,סכנה , כניעה , התמכרות , כאב , הנאה .
סך הכל אובססיה לצורך שמתמלא בכל תזוזת שעון לכיון חדש שהתוצאה שלו שוב לא ידועה הריגוש מהלא נודע של האפלה והאור של כל אחד מאיתנו .
ואם הדמויות במחזה מתעלמות זו מזו, הן מתעלמות גם מהמצב שהן הולכות אליו . אינן מעיזות לקרוא לדבר בשמו ובכך חוזרות על אותו מעגל שוב... ושוב...
המוני מלים נאמרות בהצגה הגדולה הזו אבל המשמעות שלהן נמצאת ברווחים שבין המלים. בשתיקה. ואותה שתיקה
היא הפער, העיוורון, של הדמויות זו לזו .
מאיפה הכל התחיל ? מנסה להתחיל מההתחלה ולראות מאיפה הכל התחיל ואיפה אני רוצה שיסתיים ?
אני מניח שהיום הצורך שלי שונה
לישון לידה בלילה שאני מרגיש בטוח ושלם , לראות אותה מחייכת ושמחה ממה שיש לנו , ההרגשה שאני במסלול הנכון והקשה ואני לא מוותר לא משנה מה הקושי שנערם אני מנסה שוב , לדעת שסוף סוף יש מישהי שכן מתאימה לי ותומכת בהחלטות שלי וההפך.
לשאוב משם את הכוח שאני צריך ומעצמי ולדעת שלכל סוף יש התחלה חדשה אבל יש התחלות שאתה לא צריך לוותר עליהן אם אתה יודע שזה נכון בשבילך...
אז ככה אני חיי את החיים בלי לחשוב על הסוף וההתחלה פשוט להיות שם ברגע ולהנות ממש שיש והחיים כבר יקחו אותי למסלול הנכון .