זול אך אלגנטי

הבוקר התעוררתי ובראש שלי נסיך ולא המלכה ששולטת ביד רמה ברגעי היקיצה שלי כבר חודש. אין ספק שהוא הרבה יותר מוצלח ממנה לבקרים, אבל המוסרות בהן היא מחזיקה אותי חזקות מדי. הוא ניגן לי שיר אחד ואז פינה לה את הבמה. כשקמתי, זה שוב היה איתה.

ארוטיקה לא ממומשת צובעת את חיי היום-יום. פתאום את מודעת להיות העולם מאסה של קלט חושי. ולהיפך – חוויות שכליות לכאורה חייבות לעבור את פרשנות הגוף. כל מלה שנקראת נטענת מיניות. כתבה תמימה על אוכל בעיתון הבוקר הופכת לתסריט אירוטי. ואולי בעצם היא לא מפרשת מינית את חומר הקריאה שלי אלא מנחה אותי ביד עדינה אך אמונה לכאלה שהם טעונים מלכתחילה. זו לא באמת היתה כתבה תמימה על אוכל. ועדיין, אני מופתעת מעצמת הדימוי – אני כשולחן. כמו באותן מסעדות סושי יוקרתיות, אבל האוכל שמוגש עלי הוא לא יצירות אמנות קולינאריות עדינות הנקטפות בזהירות בקצותיהם של מקלות דקים. פרוסות בשר דקות כלשונות, נוטפות עסיס עלי, ואז על סנטרים.

בכל החלומות שלי אתמול בלילה הייתי יחפה.