אז יש אנשים שבאות להם תמונות. לי לרוב באים משפטים. וכן, גם אני אוהבת לדמיין לי סיפורים כדי להשריש בהם את המשפטים שלי, אבל הפעמים שבהן זה באמת מצליח הן ספורות להחריד. ובכלל, המשפט הזה לא שייך לסיפור. יש לו אמנם ארומה קלה של משפט סיום, וככזה, מן הסתם אפשר להרכיב סיפור שיוביל אליו (כלומר, מישהו אחר בטח היה יכול. אני, כאמור, לרוב מתעייפת באמצע), אבל אז הוא יאבד את הפאנצ', כמו המשפט האחד המיותר שמסביר את הבדיחה שהבנת לבד לפני רגע. כי המשפט הזה הוא בעצם כותרת. וגם לא של סיפור. הוא היה יכול להיות כותרת של סרט פורנו, אבל חסר לו משחק המילים הנדוש בה במידה שהוא סליזי.
המשפט הזה הוא כותרת של תכנית תחקירים. מאלה שנשמעים הכי טוב כשהם מהדהדים בקולם המאיים של רפי גינת או חיים הכט. אבל מה, אני אלך וארים תכנית תחקירים שלמה רק בשביל להשתמש במשפט שלי? אפילו אם דבר כזה היה בכלל בר ביצוע, אני הרי מתעצלת אפילו לכתוב סיפורים, אז להרים הפקה שלמה? ובכלל, אני לא בטוחה שיהיה לזה רייטינג. ז"א, זה צהוב וסקסי, ואלה מבטיחי רייטינג ידועים, אבל אני חושבת שהנושא עצמו כבר די שחוק. כמה פעמים אפשר להזדעזע מ"צלמים" שמפתים נערות צעירות תמימות בהבטחות לתהילת עולם, ובסופו של דבר מנצלים אותן לתעשיית הפורנו? ובכלל, עם כל הפעילות הענפה של נבחרי העם בתחום ההטרדה המינית לאחרונה, אני חושבת שהשוק רווי.
ועדיין, קשה לי לוותר על המשפט שלי. ובדיוק בשביל זה המציאו את הבלוגים, בשביל כל אותם רעיונות קטנים ומטופשים שפשוט לא היו מוצלחים מספיק בשביל לגדול למשהו אחר. אז הנה, קבלו משפט, בלי שום תוספות:
"באה לעשות בוק - אבל יצאה עם בוקאק!"
לפני 18 שנים. 26 באוגוסט 2006 בשעה 0:30
