בתור נשלט/ת חייב לשחרר
להיות ללא עכבות בסיטואציה
השאלה היא עד כמה כן "לחשוב" בתוך ה"שיחרור" הזה? אם בכלל
כי אם אני יודעת שזה לא עושה לי טוב
עד כמה אני אמורה להתעלם ממה שאני יודעת על עצמי כדי ל"התמסר"?
חלקכם תענו שאני פשוט לא אמורה לעשות דברים שנוגדים את הרצונות שלי...
אבל אז אני בעצם לא "משחררת".
אני חוזרת על השאלה הזאת שוב ושוב בבלוג בווריאציות שונות כי דבר ראשון " שולטי הכלוב" כן דורשים התמסרות טוטאלית על ההתחלה, ומי שלא דורש את זה לא יודע איך כן להוביל להתמסרות הזאת. . (ממה שאני חוויתי)
ודבר שני כי אני לא מפסיקה לקבל ביקורת על כך שאני פועלת לפי הרצונות שלי יותר מידי ובכך "מסרסת את השליטה" . . .
אז לא להקשיב לרצונות שלי?
לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות?
לדעתכם שליטה מנטלית יכולה בכלל לבוא אחרי שליטה שהיא רק פיזית?
זה לא אמור להיות הפוך כדי לעבוד? או לפחות ביחד? . . .
למה לגרום לי לרצות באמת את השליטה הפיזית זה באמת בלתי אפשרי לאף אחד שפגשתי ?
לדעתי זה כי אין בסיס מנטאלי..
כל שולטי הכלוב שפגשתי אומרים לי שאני לא נשלטת וזאת הסיבה.
אחד קרא לי "פחדנית"
וכמה שאני אומרת שכבר ניסיתי והייתי ה" זונה החינמית" כי הבטיחו לי שזה מוביל לשליטה, הבנתי שזה לא נכון. באמת ניסיתי, לא תמיד הייתי בדעה הזאת, פשוט הפסקתי להתכחש לרגשות שלי
שזה אוטומטית מוביל לכך שאני לא אומרת "כן אדוני" לכל אחד.
*ראו פוסט ישן יחסית "bdsm? "
הוא רק דוגמא אחת מרבות
ברור לי שכשכל כך הרבה אומרים את זה אני חייבת לפחות להתייחס לזה.
אבל מה אני אעשה אם אני פשוט לא רוצה "סשן" פיזי בלבד, לא רוצה להיות זונה (רוצה להיות הכי זונה אבל של מישהו ששולט בי מנטלית) , לא רוצה לעשות משהו רק כי אמרו לי לעשות, רוצה לרצות לעשות!
נשלטת עם רצונות זה לא פרקטי אה? . .
אני יכולה לחפור באכזבה עוד המון
הצילו