הפילוסוף אריסטו דיבר על חמשת החושים שיש לנו: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. והוא דיבר על החוש שישי – חוש שהוא קרא לו "חוש כללי".
יכול להיות שחוש כללי זה רגש?
לפי הבנתי, ממש כמו שראיה באה להראות לנו מה קורה סביבנו במטרה שנפעל בהתאם, למשל רכב שמתקרב ועלינו לזוז הצידה, ככה גם הרגש בא ללמד אותנו על מה שקורה במטרה שנוכל לפעול בהתאם.
כלומר אם החום עולה סימן שיש דלקת, כנ"ל אם עצוב לנו סימן שיש בעיה, ויש צורך לפתור אותה ולהתמודד איתה.
פעם האמנתי שעצב למשל זה דבר שהוא רק רע, אך כיום אני מבינה שללא העצב אי אפשר לחיות, בטח ובטח שאי אפשר להרגיש שמחה.
אם לא הייתי עצובה בכמה מקרים בחיי, באמת באמת עצובה, יכול להיות שהבעיה לא הייתה נפתרת, ולא היה לי איך להתמודד.
למרות שהעצב קשה ולא נעים, הוא במובנים לא מעטים בדיוק כמו טעם רע בפה שגורם לנו לירוק אוכל לא טוב, כמו חפץ שדוקר אותנו ויש להזיז את היד בדחיפות, כמו לראות נחש ארסי ולברוח ממנו..
אני צריכה לקבל את הרגשות שלי, גם את אלו שאינני רוצה, וללמוד מהם ולחיות איתם.. כי הם שם רק בשבילי ולטובתי, הם חוש נוסף שהגוף שלי משתמש בו ומידע את המוח שלי ואותי במה שקורה, גם מבפנים.
למרות שזה קשה ולא נעים.
