Newbie

אחד

שניים

שלושה

ארבעה

חמישה

שישה

שבעה

שמונה

תשעה

עשרה

אחד עשר

שניים עשר

שלושה עשר

ארבעה עשר

חמישה עשר

שישה עשר

שבעה עשר

ושניים בקנה

חלקם לבנים, חלקם אדומים, חלקם חומים וחלקם שחורים כפחם.

חלקם בבית, חלקם במיטתם, חלקם בעודם מחבקים את אמא ואבא, חלקם בעת ריקוד עד אור הבוקר, חלקם תוך שיחת טלפון מתחת למיטה, חלקם אחרי נשיקה אחרונה לבת הקטנה שעוד לא בת חודשיים.

אחת קטנטונת שהייתה שם ובפיג'מה ורודה זוהרת ומחליאה שבה הביתה לגלות שמעכשיו רק אבא בלי אמא. 

ושניים תאומים שנותרו מאחור כי 19 ומעלה זה אנשים גדולים שמסוגלים לשרוד.

והאשמה על מה? 

על שניצלה המשפחה

על שפנייה אחת שונה של טויוטה לבנה וגן העדן בקיבוץ היה הופך לזירת רצח אונס ושבי

על 15 מתוך 17 הלוויות שהנפש לא ניסתה אפילו לשאת וויתרה מראש

על שמיעת נסיונות השכנוע ש''חייבים להמשיך''

ובעיקר על ההישארות בחיים

אני מסתכלת על תמונה שלנו יחד, 

ולרגע לא מבינה ביני ובין עצמי מה אתה מוצא בי.

הרי אתה כל כך מצחיק, סקסי, אינטיליגנט, מתוק ומגמיר בלי להתאמץ.

ואז אני מזכירה לעצמי איך אתה מתאר אותי מהעיניים שלך ומבינה איך כל האור שיוצא ואופף אותך מצליח להשתקף חזרה גם ממני.

זו הייתה שנה מדהימה, שהוכיחה לי שלמרות השריטות שלי אני ראויה לאהבה ושאני אפילו מסוגלת לנהל מערכת יחסים בריאה.

שנה שלמדתי בה הרבה, חוויתי גם אובדן ואבל קשים, אבל בעיקר צחקתי עד כאב בטן מההומור החריף שלך וגמרתי יותר משגמרתי בכל 24 השנים שקדמו לה יחד.

אהוב כחול עיניים שלי, my private stud, שנזכה לעוד מלאנתלפים שנים של צחוק, נשיכות פטמה, זיוני גרון אגרסיביים וסרטי דיסני.

אני אוהבת אותך ♥️

איפה אתה עכשיו?

טוב לך?

מישהו דואג לך? 

מישהו מחבק אותך? 

מישהו נותן לך את האהבה הענקית שמגיעה לך?

חם ונעים לך?

אני מקווה שהיכן שלא תהיה, שאינך בודד ושלבך אינו שבור כשלי. והלוואי, הלוואי שאתה מאושר.

כמה שאתה חסר לי. 

אני כל אוהבת אותך.

רק לך אני מוכנה להבטיח שלעולם לא אפסיק לאהוב אותך.

יש לי כוח לעמוד מול הרבה דברים. אבל מול לחוסר שלך. מול זה אני לא מסוגלת.

אני אומרת שאני רוצה רק עוד חיבוק אחד, אבל זה שקר. אני רוצה עוד אלף. ועוד 100 שנה איתך. לעולם לא יספיק לי.

נדמה שלעולם לא אצליח להפסיק לבכות.

אלוהים, שרדינגר, ניוטון או לייבניץ, מי שלא תהיה שם, תן לי את הכוח לקום לעוד יום.

קצת פורפליי, 

עניינים מתחילים להתחמם,

תחתון אחד כבר תפוח, אחד כבר רטוב.

קונדום? לא, אתה הרי יודע לשלוט בעצמך. את יודעת את הזמנים שלך.

גניחות, שאגות, מה לא.

נהינתם? אחלה.

ה2³ תאים שנוצרו אחרי שיצאו ממך ונכנסו אליך, לא היו מעורבים בתהליך.

הם לא זכו להביע את דעתם כשאמרת שאתה לא אוהב עם קונדום. הם לא הורשו למחות כשאמרת שאת יודעת מתי המחזור אמור להגיע. הם לא חלמו יחד איתכם להביא מיני-אתם לעולם. הם לא רשמו לסנטה קלאוס משאלה: להיוולד לכם, זוג יצורים שלא מצא את עצמו בעולם וחשב להצליח דרך הבאת צאצאים.

אף אחד לא שמע את קולם בעד או נגד ההפלה. 

אף אחד לא שאל אותם אם הם רוצים להגיע לכאן.

לדאוג לאוסף התאים הזה אחר כך אומר שאתם אחראים. זה לא הופך אתכם לגיבורים ולקדושים מעונים. 

נהינתם? אחלה. קחו אחריות.

כשהוא אמר לי שיש לו gunshot מטורף הייתי בטוחה שהוא מגזים. אני אמנם מרגישה את זה בתוכי כשהוא גומר אבל לא תיארתי לעצמי שזה עד כדי כך נכון. ואז הוא ניסה להראות לי למה הוא מתכוון, ובלי כוונה... צבע לי את הקיר.

 תכלס לבעלת הדירה אז פאק איט.

סיפרתי לו שיש לי חלום צנוע והוא שיגמרו לי על הפנים. אמנם זה מאתגר איתו אבל כל עוד אף אחד לא יסרוק לי את החדר בקרינת UV, אני אשרוד.

בהתחלה הוא חשש. אני הנסיכונת הקטנה שלו וככה הוא מתייחס אלי. הוא לא ידע איך אגיב לסיטואציה כל כך porn-like.

אז כחצי שעה-40 דקות ביליתי לי with my private lollipop ובדרך הוגשם לי החלום פעמיים, כשבניהן הייתי צריכה להקפיד על לא לפתוח את העיניים אחרת הן ישרפו. 

אחד הרגעים הקסומים שחוויתי היו כשהוא הוביל אותי למקלחת, עירומה, עם פנים לבנות ועיניים עצומות.

יש כל כך הרבה דברים ששכחתי שאני אוהבת. ופנטזיות ששכחתי שפעם חלמתי עליהן.

חשבתי שלעולם לא איהנה שוב למצוץ, למשל. או לספק במשך זמן ממושך בלי להיות מסופקת. הפחד שננטע בי אחרי אנוכיות ועצלנות במסווה של שליטה גרם לי לשנוא את זה ולאיים בשיניים במקום לשון.

שכחתי שחלמתי על מישהו שגורם לי לגמור.

שכחתי כמה חלמתי על נוזל חם שניגר על כל מיני מקומות על העור שלי או מפומפם לתוכי.

שכחתי שאני שווה הרבה יותר ממה שאני מקפידה לזכור.

ואני כל כך שמחה שיש לי אותו כדי להשלים לי את סרטי דיסני שמעולם לא ראיתי, לדפוק לי את הצורה ולהזכיר לי את כל מה ששכחתי.

Frollo: Remember what I taught you Quasimodo.You are deformed.

Quasimodo: I am deformed.

Frollo: And you are ugly.

Quasimodo: And I am ugly.

Frollo: And these are crimes for which the world shows little pity. You do not comprehend.

Quasimodo: You are my one defender.

Frollo: Out there they’ll revile you as a monster.

Quasimodo: I am a monster.

Frollo: Why invite calumny and consternations? Be faithful to me.

Quasimodo: I’m faithful.

Frollo: Be grateful to me.

Quasimodo: I’m grateful.

Because I already had a Frollo ''Dom" once.  

כל יום איתו מוכיח לי שאני מסוגלת לדברים שלא חשבתי שאצליח לעולם.

חשבתי שאני מקרה אבוד.

חשבתי שהצלקות והשריטות ינצחו אותי ואת כל מי שיגיע.

אבל הוא בעדינות ובחמלה ובהרבה מאוד הבנה מעביר אצבע על הסימנים שיש לי בכל מקום ולעולם לא יעזבו. והוא מתקן לי את החוויות.

ואני כבר לא מפחדת לחשוף חולשות, ולהיות פגיעה, ולבקש, ולשמוע בקשות, ולבקר, ולשמוע ביקורת. ונזכרתי גם שפעם אהבתי דוגי ואהבתי שגומרים לי בפה. לא לפני ששיגעתי לו את המוח על טראומות וסיוטים שרודפים אותי בין אם העיניים פקוחות ובין אם הן סגורות.

ולהיות מוצבת במקום הראשון. זה... מדהים.

והוכחתי לעצמי שאני צודקת. שהקטנה תישאר נשכנית וארסית כשמנסים לטרוף אותה ולנצל את תמימותה. 

ושרק כשהקטנה בטוחה וחמימה ואהובה ועטופה היא תצא בכל קוטנה וזנותה ותמימותה. ותבקש לעמוד על הברכיים ולהיחנק ותגיד תודה.

והלב שלי מתמלא בחמימות ואור. ואהבה. כל כך הרבה אהבה.

5 months & counting!

Sometimes you wonder

What are you for people 

Who are you for them

What to they see in you 

Why do they hug you 

What do they see in your eyes

What do they taste when they kiss you

What are you for them when they fuck you (up)

But it eats you alive

When you realise

That the answer is simply... "Not much".